מאז ומתמיד סרחיו ראמוס היה אחד שנותן את כל כולו – לטוב ולרע.
הוא היה “רוצח” את יריביו בלי טיפה של רחמים בשביל המועדון והחולצה אותם היה מייצג.
בדיוק בגלל זה לאוהדי קבוצתו היה כל כך קל לאהוב אותו, בדיוק בשל כך אלו שלא היו בצד שלו, פשוט תיעבו אותו.
אך למרות לא מעט שונאים ומקטרגים, במהלך הקיץ האחרון לוחם השוורים האנדלוסי הרוויח אינספור נקודות זכות מחובבי הכדורגל מסביב לגלובוס. בזמן שהשמות הכי גדולים ונוצצים נפלו אחד אחרי השני ונהרו לכסף הגדול במפרץ הפרסי, ראמוס הפך לאחד מיחידי הסגולה היחידים בעולם שלא הסתנוורו.
כי הבלם הספרדי הוא זן די נכחד ונדיר שעדיין הולך אחרי לב ולא אחרי הראש והארנק.
גם בגיל 37.
בדיוק בגלל אותו לב הוא וויתר על סכומי עתק של 20 מיליון יורו לעונה מסעודיה וחתם בסביליה עבור מיליון יורו בלבד! מה לעשות, ככה זה שהולכים אחרי הלב, וסביליה תמיד הייתה הקבוצה של הלב הפועם של משפחת ראמוס.
בראיון החזרה המרגש של אחד משחקני ההגנה הגדולים בכל הזמנים הוא דיבר בדרך היחידה שהוא מכיר, לא מהפה- מהלב:
“אחד הזיכרונות הראשונים מחיי היה כשסבי המנוח לקח אותי למשחק של סביליה, הרגשתי בגופי משהו שקשה להסביר במילים. הזיכרון האחרון מאותו סבא היה, כשאוהדי סביליה אותה כל כך אהב, קיללו אותו בגללי, זה משהו שלא עוזב אותי”.
כזכור, ראמוס נפרד מסביליה בטונים צורמים בשנת 2005 כשחתם בריאל ברגע האחרון של חלון ההעברות. המשבר בין הצדדים החריף כשאלוף העולם בדימוס חגג שער של הבלאנקוס מול אוהדי קבוצת ילדותו, אותה קבוצה אליה חזר אחרי 18 שנות נדודים:
“ישנם דברים שאי אפשר לקנות בכסף, אלו דברים שממלאים את הנשמה. כשחתמתי כאן חשבתי על אנטוניו פוארטה וחוסה אנטוניו רייס שכבר לא אתנו, חשבתי על סבא שלי שנשבר לו הלב.. כעת אני פה לאחות את השבר הזה, אני פה כדי לחזור לקבוצה של הלב שלי”
סיפר סרחיו על השיבה המרגשת הביתה.
עד כה חזרתו של הבן האובד לקבוצת נעוריו התקבלה ברגשות די מעורבים.
מצד אחד הוא זכה לשתף פעולה פעם נוספת עם חסוס נבאס – אחד מחבריו הטובים ביותר אחרי כמעט שני עשורים.
מצד שני רק בשבוע שעבר הוא חווה חוויה קצת פחות מרגשת לאחר שביתו נפרץ בזמן שארבעת ילדיו שהו בו.
למרות האירוע הלא נעים בלשון המעטה, כשהבלם נמצא על כר הדשא קשה מאוד לפרוץ את חוליית ההגנה בהנהגתו.
אומנם בעקבות מתיחה בהמסטרינג עד כה הוא שיחק רק שני משחקים במדי קבוצתו החדשה/ישנה (בהם סביליה ספגה רק שער אחד) אך כנראה שהבלם הוותיק היה צריך ניצוץ קטן שידליק שוב את האש שבערה בו כל כך הרבה שנים.
אם עד כה דיברנו על סגירת המעגל בסביליה כעת הגיע הזמן לפתוח מחדש את המלחמה עם היריבה הנצחית – ברצלונה.
הרי עם כל הכבוד לכריסטיאנו, מוריניו, פפה ולא מעט אויבי העם הקטלוני שהתווספו להם בחלוף השנים, כנראה שסרחיו ראמוס עדיין מחזיק בגאווה כשחקן השנוא ביותר בקרב אוהדי הבלאוגרנה.
על היריבות המרה ההיא אפשר לדבר בלי סוף: החל מטבילת האש הלא ממש מוצלחת מול רונאלדיניו בתחילת ימיו בבירת ספרד, הריבים עם קרלס פויול במהלך הלקאסיקו, והסולחות בשורות הנבחרת שהביאו את הלה רוחה לתקופה הבלתי נשכחת של זכיות רצופות בשתי אליפויות אירופה ועוד זכייה במונדיאל ועד לניסיונות החיסול הממוקדים בלאו מסי בכל משחק עונה מחדש.
וכעת, אותה יריבה ואותו ראמוס רק בתפאורה קצת אחרת.
כזאת שבקלות יכלה להיות בנוף מדברי בשורות אל נאסר, אל הילאל או רק אללה יודע איפה… אבל כפי שהזכרנו בניגוד לרבים וטובים שהלכו אחרי הכסף, סרחיו הלך רק אחרי הלב.
לב שיפעם בכל העוצמה מחדש לקראת המפגש המרתק מול ברצלונה.
מור פשוט תענוג לקרוא את הכתבות שלך, אתה מוכשר כל כך.
ולגופו של עניין, סרחיו ראמוס הוא הבלם הגדול בהיסטוריה המודרנית.
ליגת האלופות בסיטונאות, 3 זכיות ברצף כקפטן, אייקון של ריאל מדריד, מונדיאל, 2 יורו, מאות שערים בקריירה, אגדה שהייתה באמת.