איש שלושת הרבעים

ככל שהכדורגל העולמי מתפתח, מאמני העילית עובדים על דרכים חדשות וחסרות תקדים בכדי להתגבר על ההתנגדויות השונות שמציבות מולם היריבות. בשנים האחרונות זכינו לראות את תנועת הלחץ הגבוה – “הגגנפרסינג” מתפתחת אל מול עינינו, ואת תפקיד המגן ההפוך או “הקאנסלו” שיצר ושיכלל פפ גווארדיולה.

קראנו ושמענו על תאוריות שונות וגישות מרתקות כגון “משחק עקרוני” ו”משחק עמדות”, המנוגדים זה לזה, וכל מאמן וכל אוהד יכול לבחור את הדרך בה הוא מעדיף לצרוך ולייצר את הכדורגל שלו.

כדורגל הוא ספורט עולמי, ולכל אומה יש דרך משלה לתאר את המשחק היפה. בין אם זו מיומנות הכדרור הספרדית לה פאוזה, כלומר “ההפסקה”, או מערכת ההגנה האיטלקית קטאנצ’יו, שמתורגמת בערך כ”השרשרת”.
ישנם עשרות מונחים מכל העולם אשר מצאו את דרכם ללקסיקון הכדורגל במהלך השנים.

מילה אחת שאולי נתקלתם בה בזמן שספגתם ידע על עולם הכדורגל או היא “טרקוורטיסטה”.
המילה הזו הפכה מוכרת יותר ויותר בשנים האחרונות בקרב שחקנים נלהבים של Football Manager. אבל מה בדיוק העמדה הזו בכדורגל אומרת בעצם?

אז… מה זה טרקוורטיסטה?

אלו הנקראים טרקוורטיסטס, הם שחקנים יצירתיים שפועלים בעיקר ברווחים שבין מרכז השדה לשליש ההתקפי.

טרקוורטיסטה קלאסי משחק מאחורי החלוצים, והוא בעצם החוליה ההתקפית המקשרת בין הקשרים שסביבו לבין החלוצים שלפניו. מבחינת המיקום על המגרש, הטרקוורטיסטה יתפוס אזורים מרכזיים של המגרש, בתפקיד שדומה למעין “מספר 10”.

לדברי המאמן האיטלקי רוברטו מנצ’יני, “הקסם של המספר 10 מגיע מרגליו של הטרקוורטיסטה; השחקן שכולו כושר ההמצאה, זה שמסוגל להטעות את כולם באמצעות מיומנותו, שנובעת ממנו באופן כה טבעי שלעיתים נדמה שאפילו הוא אינו מודע לכך”.

בתמונה הזו אפשר לראות את שטח המחייה של הטרקוורטיסטה. האיזורים בהם הוא מעביר את רוב זמנו על הדשא.

הטרקוורטיסטה יהיה כמעט תמיד פעימת הלב ההתקפית של הקבוצה שלו.
לא כל קשר התקפי הוא טרקוורטיסטה, בהתחשב בכך שהטרקוורטיסטה נוטה לשחק קרוב יותר לחלוץ מאשר פליימייקר טיפוסי.
הטרקוורטיסטה מייצר יותר איומים לשער מאשר מספר 10 קלאסי.
הוא בדרך כלל דינמי יותר, התקפי יותר ובעל חוש חד יותר לשערים מאשר מספר 10 קלאסי.
אבל כל טרקוורטיסטה הוא שחקן מיוחד.

הטרקוורטיסטה הם לא חלוצים יוצאי דופן ולא פליימייקרים שמשחקים עמוק יותר – הם נמצאים איפשהו באמצע, מספקים תמיכה מכרעת לחלוץ הראשי ובמקביל גם תורמים לא מעט שערים ובישולים משלהם.

מקורותיו של תפקיד הטרקוורטיסטה

כפי שבטח ניחשתם, המונח הזה מגיע אלינו מאיטליה. אבל מה זה אומר בדיוק?

המילה טרקוורטיסטה מתורגמת, מילולית, ל”שלושה רבעים” מאיטלקית.

לא ברור בדיוק מתי המונח הזה נכנס לשימוש לראשונה באיטליה, אבל הוא פרץ כאמור אל תודעת הכדורגל המודרני כתוצאה מ Football Manager, והוא אחד ממונחים איטלקיים רבים. יש כאמור הקטנצ’יו, מערך הגנתי מורכב המבוסס על בלם אחורי, וגם תפקיד המצאלה, מונח המשמש לתיאור קשרים דינמיים, בעלי אופי של “מספר 8” עם יכולת התקפה מרשימה אשר יודעים גם לשחק באיזורים יותר רחבים של המגרש, בדומה לאינייסטה בעבר ופדה ואלוורדה כיום.

ניתן לשחק עם תפקיד הטרקוורטיסטה במספר דרכים.
תחילה במערך ה-4-3-1-2, (יהלום), מערך פופולרי באיטליה המשמש מאמנים כמו צ’זארה פראנדלי וקרלו אנצ’לוטי, ישנו לפחות פליימייקר התקפי אחד בתפקיד של מספר 10, ואולי אף יותר.

תפקיד זה יכול להופיע גם בצורת 4-4-1-1, כשהמספר 10 מאחורי החלוץ מציע תנועה זורמת וניצוצות יצירתיים בקצה העליון של המגרש. בסופו של דבר, התפקיד המדויק של הטרקוורטיסטה תלוי במאמן.

הטרקוורטיסטה הטובים ביותר אי פעם

דייגו מראדונה
שחקנה האגדי של ארגנטינה דייגו מראדונה הוא דוגמה קלאסית לטרקוורטיסטה, מישהו שירד בקביעות למרכז השדה בכדי להתקדם עם הכדור ולייצר התקפות, וביחד עם זאת, שחקן שישחק בעמדות מתקדמות יותר ואחד שתרם כמות עצומה של שערים ובישולים, וכמובן קסם ייחודי ויצירתיות של פעם בדור.

פרנצ’סקו טוטי
פרנצ’סקו טוטי הוא ההגדרה של איש של מועדון אחד. בקריירה יוצאת דופן של 24 שנים עם רומא שנמשכה בין 1993 ל-2017, האיטלקי הבינלאומי צבר למעלה מ-600 הופעות ו-250 שערים.
טוטי הוא ללא ספק טרקווארסטיטה טיפוסי ואולי הטהור ביותר ברשימה. הוא דילג בין מרכז השדה לחוליית התקפה, היה המתכנן העיקרי של מהלכים מורכבים וגרם לחיים קשים מאד לכל מי שחשב לשמור אותו באופן אישי.

יוהאן קרויף
אגדת הכדורגל ההולנדית יוהאן קרויף. האיש שיצר בעצם את פילוסופיית משחק העמדות ואת הטוטאל פוטבול באייאקס ובברצלונה, שיחק בעמדות שונות, וללא ספק ידוע בעיקר כמעין שחקן כנף שמאלי רחב שקיבל חופש אינסופי ממאמניו לשוטט פנימה אל אזורי ההאלף ספייס. עם זאת, הוא גם מישהו שאפשר לשייך לתפקיד הטרקוורטיסטה, לאור הנטייה שלו להיכנס לאוזרים שבין מרכז השדה לאיזור ההתקפי ולגרום לכאוס באותם איזורי האלף ספייס.

ליונל מסי

לאורך הקריירה שלו בבארסה, מסי שימש לעיתים כטרקוורטיסטה של ​​ברצלונה. אמנם בתחילת הקריירה שלו הוא שיחק בכנף ימין, אך לאט לאט מסי נכנס פנימה ועמוק יותר בכדי לקבל את הכדור במרכז המגרש ובכדי לייצר את אותם משולשים מפורסמים. מסי שיחק בכמה עמדות קצת שונות ומגוונות לאורך הקריירה, זאת בזכות האיכויות יוצאות הדופן שלו, אבל בהחלט אפשר לתת לו את התואר טרקוורטיסטה.

אל תוך הרשימה הזו אפשר גם להכניס שחקנים אגדיים כמו זידאן, קאקה ואף דל-פיירו.

כאמור, הטרקוורטיסטה חי בשליש ההתקפי, ובעיקר באיזור 14 עם קרבה לרחבה ולאיזור 17, וגם באיזורי ההאלף ספייס – איזורים 13 ו 15.

שכפי ששמתם לב תפקיד זה שמור יותר לשחקנים מדור אחר או לשחקנים עם איכויות יוצאות דופן, כאלו שדורשות גם את יכולת ניהול המשחק ברמה הגבוהה ביותר אך גם את התנועה ללא כדור לאיזורים המסוכנים והיכולת לייצר שערים – וקשה מאד למצוא שחקנים כל כך ייחודיים.
שחקנים קטלניים כמו חלוצים אך הם לא באמת חלוצי רחבה ויצירתיים כמו פליימייקרים התקפיים, אך הם לא בדיוק עושי המשחק הקלאסיים.

ונדמה, שבשקט בשקט, צומח אל מול עינינו טרקוורטיסטה חדש.

השם הוא אלבארס. חוליאן אלבארס.

קצת לפני תחילת העונה, ממש במהלך חלון ההעברות, קווין דה ברויינה נפצע.
הבלגי כבר בן 31 וסבל ממספר לא מבוטל של פציעות קלות אך טורדניות במהלך הקריירה, ובמנצ’סטר סיטי החליטו ללכת על לוקאס פאקטה.
המחשבה הייתה שפאקטה יוכל לשחק גם כמספר 8 במשחקים מסוימים על המשבצת של גונדואן שעזב, וגם על המשבצת של דה ברויינה אם וכאשר זה שוב ייפצע.

מסיבות שונות ומשונות, המעבר לא קרה.

בסיטואציה הזו פפ גווארדיולה קיבל החלטה ויצר מעין תחילתה של מהפכה.
מי שיירש את מקומו של קווין דה ברויינה בתפקיד הקשר ההתקפי החופשי היה לא אחר מחוליאן אלבארס.
בצורה לא מפתיעה, פפ גווארדיולה ידע מה הוא עשה.

המספרים של אלבארס אדירים העונה!

• 13 משחקים
• 7 שערים
• 4 בישולים
• 3.3 בעיטות בממוצע למשחק
• 1.5 בעיטות למסגרת בממוצע למשחק
• 2.06 מסירות מפתח בממוצע למשחק
• 26.72 נגיעות בשליש ההתקפי בממוצע למשחק
• 55% הצלחה בדריבלים

מפת החום שלו העונה מראה שאלבארס השתלט לחלוטין על הרצועה שבין השליש המרכזי לשליש ההתקפי.

חוליאן אלבארס הוא לא 10 קלאסי אלא יותר כמו חלוץ שני שמחזיק באיכויות של עושה משחק.
או בקצרה – הטרקוורטיסטה של הכדורגל המודרני החדש.

מי שנהנה מהאבולוציה של אלבארס הוא כמובן ארלינג “החריג הנורבגי” בראוט האלאנד.
שילוב הפעולה ביניהם הפך למשהו שאסור לפספס.
האלאנד הוא חלוץ הרחבה הגדול שמחפש שטחים ועוזר למשחק כפיבוט שמוריד כדורים, אלבארס הוא הטרקוורטיסטה שנע קדימה ומחזיק ביכולות לאיים על השער מרחוק או להיכנס לרחבה עם הפנים קדימה.

לחוליאן אלבארס יש את כל התכונות הנדרשות בכדי להפוך לשחקן כדורגל אייקוני.
יש לו את מה שנדרש בכדי לקחת על עצמו את החולצה מספר 10 של ארגנטינה ביום שאחרי לאו, ויש בו את הקסם הייחודי כפי שהיו לגדולים אחרים כגון טוטי, קאקה וגם קצת דל פיירו (לא הטרקוורטיסטה הטהור).

קצת כמו תפקידו על המגרש, חוליאן אלבארס יכול לתקוף את הפודיום של פסגת הכדורגל העולמי מהקו השני ולשבת בפסגה לצד הטיטאנים הבאים – קיליאן אמבפה, וינסיוס ג’וניור, ארלינג בראוט האלאנד וג’וד בלינגהאם.
יש לו את זה ברגליים. זה שם.

הטרקוורטיסטה המודרני – חוליאן אלבארס.
אלוף אירופה ואלוף עולם, והתחושה היא שזו רק ההתחלה.