הפוטנציאל שלא מומש | חמשת הפספוסים הגדולים ב-15 השנים האחרונות

בכל שנה מחדש, עולים ומתפרסמים כשרונות חדשים בעולם הכדורגל. “יהלום” הוא הכינוי הנפוץ ביותר לילד צעיר עם כישרון ענק, אחד כזה שצפוי לו עתיד מזהיר. אך בכל תקופה יש “יהלומים” רבים שלא באמת מצליחים לממש את הפוטנציאל וגם לא אפילו משהו שקרוב לכך. כאוהד קבוצה, לראות יהלום ששייך לקבוצתך שלא עומד במבחן הזמן, קורס תחת העומס והלחץ ומתרסק תחת הציפיה והעיניים הנשואות אליו – מכאיב לא פחות מהפסד או פספוס של תואר.

מהכשרון החד-דורי של ניימאר, דרך העוצמות של פול פוגבה. מהדימיון של הילד בוז’אן קרקיץ’ לליאו מסי הצעיר, עד לוורסטיליות של דלה עלי. המהירות של וולקוט, הדריבל של אדן הזאר, השמאלית של דיבאלה. ולא נשכח כמובן את הפציעות של אנסו פאטי, הנגיעה בכדור של קווארסמה והסקילים של חאתם בן ערפה. אחרי מחשבות ותהיות רבות, אלו הם חמשת הפספוסים הגדולים של העשור וחצי האחרונים:

מקום חמישי – דלה עלי

את הדירוג שלנו נפתח עם מי שהסתמן כדבר הבא של הכדורגל האנגלי. לא בכל יום גדל קשר עם מימדים כמו של דלה עלי שגם יודע לשלוט בכדור. בטח לא בקבוצה כמו טוטנהאם ובטח לא אחד כזה שמסוגל להוביל את התרנגולים לגמר ליגת האלופות. דלה עלי היה כזה, הוא עשה את הכול. עתיד וורוד מאוד היה צפוי לקשר האנגלי שנבחר בשנת 2016 ובשנת 2017 (פעמיים ברצף) לשחקן הצעיר של העונה בפרמיירליג, אך לצערו ולצער כל כך הרבה אוהדי כדורגל ברחבי העולם – הקשר האנגלי ספג פציעה ממנה הצליח להחלים פיזית, אך לא מנטלית. בראיון בשנת 2023 סיפר הקשר כמה עולם הכדורגל תובעני, כמה קשה מנטלית להצליח בעולם הזה בו כל הזרקורים מופנים אליך. הוסיף עלי וסיפר שהיה מכור לכדורי שינה והיה צריך לקחת חלק בתהליך גמילה כדי לצאת מזה. דלה עלי גדל בילדות קשה מאוד. הוא סיפר בראיון לגארי נוויל שאימו הייתה אלכוהוליסטית ושבגיל 8 הוא כבר סחר בסמים. היו לו שלושה אחים משלושה אבות שונים, הוא עבר לגור בגיל צעיר אצל חברו, ואף סיפר שבגיל 6 עבר התעללות מינית. נראה שהצטברות של כל הדברים האלו, הצליחו להכניע את נפשו של השחקן המוכשר – שכנראה אף פעם לא יוכל לספק את מה שנראה היה שהוא יספק.

מקום רביעי – אדן הזאר

בדפי הכדורגל הגדולים בפייסבוק כמו למשל “433” או “ESPN” וכו’, יש קטע כזה של אוהדים מהעולם לרשום בתגובות “מי השחקן הטוב בעולם? למסי הצביעו לב, לרונאלדו פרצוף צוחק ולשחקן X סמנו פרצוף כועס”, כך הם סוחטים לייקים. לא דבר שאף אחד מאיתנו לא ניסה לעשות. אז לגבי רונאלדו ומסי אין ספק, הוויכוח הגדול בהיסטוריה היה ועודנו יישאר על כנו. אבל מי זה שחקן X? זה כבר תלוי בתקופה. פעם זה היה ניימאר, לעיתים זה היה מוחמד סלאח, אם נלך אחורה יותר היו נמצאים שם תיירי הנרי ופרנק ריברי. שחקן X הוא בעצם הטוב ביותר בעולם מלבד החייזרים כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי. אם היינו פותחים את הפייסבוק בשנים 2017-2019, שחקן X תמיד היה אדן הזאר. הכוכב הבלגי של צ’לסי שהיה יודע לעבור שחקני פרמיירליג כאילו הם קונוס באימון נערים ב’ בליגה א’ צפון בישראל. אז אחרי כל השנים והציפיה אדן הזאר שגדל בליל וכיכב בצ’לסי הגיע למקום הגדול ביותר ששחקן כדורגל יכול להגיע אליו – הבמה הגדולה מכולן – הסנטיאגו ברנבאו. והוא לא סתם הגיע לריאל מדריד, הוא הגיע בסכום אדיר של כ-110 מיליון יורו וקיבל את הספרה של גדול שחקני המועדון – כריסטיאנו רונאלדו, הלא היא הספרה 7 על הגב שסימנה אותו כיורש של של הכוכב הגדול מפורטוגל וכתקווה הבאה של הבלאנקוס. אדן הזאר ב-4 עונותיו בריאל מדריד מיעט מאוד לשחק. הוא היה בכושר ירוד מאוד, הרבה להפצע, והיה חוזר מכל חופשת קיץ עם כרס בירה לא קטנה. אם נשאל את אוהדי ריאל מדריד מי המאכזב הגדול ביותר שלהם בתקופה האחרונה – הכוכב הבלגי תהיה התשובה הפופולארית ביותר. אם נסתכל על כל תקופתו בריאל מדריד, אדן הזאר לא לקח חלק במשחק קלאסיקו אחד, כבש רק 7 שערים (!) ב-4 עונות, ושבר לבבות לבנים רבים. אין ספק שמדובר באחת האכזבות הגדולות ביותר שידע הכדורגל העולמי.

מקום שלישי –  בוז’אן קרקיץ’

מאז שנת 2010, כשעולה ילד נמוך לקבוצה בוגרת, אחד כזה שיודע לשלוט בכדור בצורה מושלמת אבל גם בישולים ושערים הם מנת חלקו – ישר מצמידים לו את הכינוי “מסי ה + מדינת המוצא של אותו שחקן”. אלן חלילוביץ’ היה “מסי הקרואטי”, טקפוסה קובו בורך בכינוי “מסי היפני”, לדיבאלה פשוט קראו “העתק של מסי” כי “מסי הארגנטינאי” כבר היה תפוס. פאטי היה מסי הספרדי, צ’נגיז אונדר וארדה גולר הם מסי הטורקים, וגם בישראל היה לנו את גיא אסולין הלא הוא מסי הישראלי.  כמובן שאף אחד מהם לא באמת היה או יהיה קרוב ליכולות של הארגנטינאי, אבל תמיד דפוס הכשרון הזה יודבק לשחקנים שנראים ומשחקים בסגנון הדומה לזה של ליאו (כמובן שבלורית בגיל צעיר רק תוסיף לדימיון). אבל בואו ניזכר מי היה הראשון שסומן כחלק מקהילת ה”מסיים” – הלא הוא “מסי הסרבי” או בשמו המלא – בוז’אן קרקיץ’. בשנת 2010, כשליאו מסי עצמו רק בן 23, עלה לבוגרים בברצלונה ילד קטאלוני קטן, בן לאבא סרבי, שהדימיון בין השניים גרם לאנשים להתבלבל בינהם על מסך הטלוויזיה חסר האיכות הגבוהה דאז. התנועות והנגיעות של קרקיץ’ הקטן בכדור הזכירו את אלו של הקוסם שמככב כבר כ-4 שנים במדי הקבוצה הבוגרת, ונדמה היה שעוד מציאה אדירה הגיעה לקבוצה הראשונה של קטאלוניה מהלה מאסיה. רק שבמקרה הזה – התוצאה לא הייתה קרובה ללהיות דומה. בוז’אן ספג פציעות שלא הצליח להתאושש מהן, החל לטייל בכל העולם ועבר לא פחות מ-8 קבוצות בניסיון למצוא את עצמו עד פרישתו ב-2023. הכישרון שהיה טמון בו הוא היה משהו נפלא, ציפו ממנו לרבות. אך כמו רבים וטובים בוז’אן לא הצליח לעשות את הצעד קדימה – והוא נדד ונדד וספק אם שמו ייזכר בדפי ההיסטוריה של הכדורגל לחיוב.

מקום שני – פול פוגבה

בשבוע שעבר הרחיקה פיפ”א את פול פוגבה ל-4 שנים ממסגרותיה הרשמיות – במה שמסתמן כאקורד הסיום של הקשר הצרפתי שהיה פצוע בשנה החולפת. בשנת 2015, הכוכב הצעיר של יובנטוס הגיע איתה עד לגמר ליגת האלופות, ונראה היה שמדובר באחד השחקנים הטובים ביותר לעתיד הקרוב. בעיטה אדירה מרחוק, יכולת מסירה אדירה וטכניקה מדהימה בכדור הם חלק מהדברים שאפיינו את פול הצעיר לצד הוורסטיליות והנתונים הפיזיים המרשימים. בגדול – כל מה שצריך שחקן כדורגל בשביל לטפס לפסגות הגבוהות ביותר. ההשוואות לזיזו לא איחרו להגיע, וכך גם לא סכומי העתק שהוצעו עליו – ובקיץ 2016 יונייטד שילמה עליו יותר מ-100 מיליון יורו ליובנטוס כדי להחזירו לשורותיה. התקופה של פוגבה אצל השדים האדומים מסמנת את תחילת דעיכתה של האימפריה ממנצ’סטר, כשהוא אחד הברגים השבורים במכונה המקולקלת. כשהוא בן 30, קבעה פיפ”א כי פול פוגבה ייענש בהרחקה ל-4 שנים, לאחר שימוש בסמי מרץ לא חוקיים. העונש יפוג כשהוא יהיה כבר בן 34, ולרמות הגבוהות – נראה שהקשר הצרפתי כבר לא יחזור לעולם. ולמרות שהוא היה שחקן מרכזי בצרפת 2018, זו שזכתה במונדיאל – הוא ייזכר לכולם כשחקן שעם החלטות נבונות יותר ועם תשוקה גדולה יותר לכדורגל, ההשוואה לזיזו הייתה אולי רלוונטית בצורה כזו או אחרת. אבל עד אז – שמיים וארץ יבדילו בין זינדין זידאן האגדי לפול פוגבה שאולי וויתר מהר מידי.

מקום ראשון – ניימאר

קצת מצחיק להכניס לרשימה הזאת שחקן שהשיג כל כך הרבה בקריירה. ועוד לדרג אותו במקום הראשון כפספוס הגדול ביותר. אבל בשביל מי שגדל את ניימאר הצעיר, והיה פותח טלוויזיה בעיקר בשבילו ובשביל ליאו מסי, אין אכזבה גדולה יותר מהכשרון הברזילאי.

כבר בגיל 15 אירופה ידעה מי זה ניימאר. מרבית הקבוצות הגדולות רדפו אחריו, בראשן ריאל מדריד וברצלונה. ניימאר קרע רשתות בסנטוס, השכיב בלמים גדולים ממנו על הרצפה, ובאופן כללי נראה היה שבכל פעם שהוא נוגע בכדור – יקרה משהו מיוחד. בקיץ 2013 הוא הגיע לברצלונה, כהבטחה הגדולה ביותר שיש לכדורגל העולמי להציע. ולמרות שלקח לו זמן להתאקלם – ניימאר הוכיח לכולם שהוא שם, במקום הגבוה ביותר בכדורגל העולמי. יש שיגידו שבימים מסויימים, סגר את השלישיה הפותחת עם מסי ורונאלדו. בעונת 2015/16 ליאו מסי נפצע לתקופה של כחודשיים וחצי, וברור היה לכולם שעכשיו זה הזמן של ניימאר לפרוט על מיתרי המנהיגות. הזדמנות ראשונה לקחת קבוצה על גבו הוא. והכוכב הברזילאי הצליח. ללא מסי, בתשעה משחקים הוא כבש 11 שערים והוסיף 6 בישולים, כולל רביעיה נגד ראיו ואייקנו ותצוגת שיא בקלאסיקו נגד ריאל מדריד בברנבאו שנגמר בתוצאה 4:0. בקיץ 2017 התחילה הנפילה. ניימאר מחליט לעבור לכסף הגדול בפריז, זונח את חבריו מאחור, ומקבל את מה שתתברר בדיעבד – כהחלטה הגרועה בקריירה שלו. מלבד הגעה אחת לגמר ליגת האלופות בעונת הקורונה, ניימאר לא משיג יותר מידי בפסז’, ובקיץ 2023 עובר לפנסיה בסעודיה כשהוא עוד לא בן 32, למה שנראה כמו סוף עצוב לקריירה שנויה במחלוקת. ניימאר היה צריך להיות שם. בדפי ההיסטוריה עם הגדולים ביותר, אפילו גדול יותר מהגדולים ביותר. התוצאה המוגמרת של הכוכב הברזילאי ביחס למה שציפו לו – היא מאכזבת וחלשה. ניימאר כן לוקח איתו תואר ליגת אלופות אחד, שיא כיבוש שערים במדי הנבחרת וגם תואר קופה אמריקה אחד עם הנבחרת. אבל ללא כדורי זהב, ללא תארים משמעותיים נוספים, ועם יותר מידי רגעי שפל בקריירה וחוסר ריכוז בכדורגל (מסיבת היומולדת של אחותו תתקיים בשבוע הבא בברזיל…אהמ) – ניימאר ייזכר במקום נמוך הרבה יותר ממה שאמור היה להיות הילד המוכשר מסנטוס.