אפילו תור לא הצליח לעצור אותה | גרמניה ברבע הגמר

פנדל של קאי האברץ ואחריו השער שלישי של ג’מאל מוסיאלה הנפלא במחצית השנייה הכריעו את המשחק.

התיקו הקודם היחיד בשלב הנוקאאוט בין שתי המדינות הללו היה גמר יורו 92, בו ניצחה דנמרק 2-0. לרוע המזל הדנים, הברק לא פגע פעמיים.

כאמור, המשחק נעצר בעקבות מזג האוויר הסוער בדורטמונד, אבל זו הייתה סערת VAR שהכריעה את המשחק הזה בסופו של דבר, כאשר שער של דנמרק נפסל בגלל השפיץ של הנעל.

אם בעבר המחשבה סביב חוק הנבדל הייתה למנוע משחקנים יריבים לחנות ברחבת היריבה או להמתין ליד השוער ובכך להשיג יתרון לא הוגן על ההגנה, במצב הנוכחי אנו עדים לאבסורד בעיניי.
בשער שנפסל אמש, דלייני הדני לא החזיק בשום יתרון לא הוגן על ההגנה. הוא לא התחבא מאחוריה, הוא לא ארב לצד השוער. הוא עמד בקו אחד עם ההגנה שהייתה מודעת לחלוטין למיקומו. חוק הנבדל בגרסתו הנוכחית הוא חוק רע. רע מאד. פושע בעיניי. אין שום סיבה שהמשחק לא יאפשר לעוד שערים להיכבש כל עוד אין יתרון לא חוקי במהלך שהביא לשער.

מה כן אפשר לעשות עם חוק הנבדל? את מה שעשו ב 1990 – כל עוד שחקן ההתקפה נמצא בקו אחד עם ההגנה, הוא נמצא בעמדה חוקית.

בדוגמא המצורפת אפשר לראות הדמיה לכך, עם שחקן התקפה שנמצא עדיין בקו אחד עם מגן שכן מודע לנוכחותו, משמע אין פה יתרון לא הוגן ולכן השחקן התוקף נמצא בעמדה חוקית לכיבוש שער.
אבל סערת ה VAR והברקים והרעמים מאחורינו.

גרמניה פתחה חזק את המשחק

אולי הכי חזק שראינו בטורניר עד כה. דקות ראשונות של מומנטום התקפי עצום, עם שער נגיחה שנפסל ונוכחות אדירה של גרמניה בחצי הדני.
המארחת לא נתנה לנבחרת דנמרק אוויר לנשימה, כפי שאפשר לראות מרף המומנטום ההתקפי – 20 דק’ ראשונות של דומיננטיות חסרת פשרות.

אחרי כ 20 דק’ בדנמרק הבינו שהם חייבים לשנות כמה דברים והחלו לנסות ללחוץ את מובילי הכדור של גרמניה, בעיקר עם מעין שמירה אישית של סקוב אולסן על טוני קרוס.

השינוי הזה עזר לדנים לשמור קצת יותר על הכדור, להרגיע את המומנטום ההתקפי של גרמניה ולרדת אל חדר ההלבשה, אחרי הסערה הגרמנית הכפולה, על הדשא וסביב המגרש, רטובים אך עם שער נקי.

האמת היא, שאחרי אותן 20 דק’ עוצמתיות של נבחרת גרמניה, בהן רשמה סך של 6 בעיטות (4 למסגרת) של שמייכל, נבחרת דנמרק הצליחה לאזן את המשחק, וכפי שאפשר לראות 28% מסך הפעולות התרחשו בשליש ההגנתי של דנמרק, 26% מהפעולות התרחשו בשליש ההגנתי של גרמניה ורוב הפעולות (46%) התרחשו במרכז המגרש.

גרמניה רשמה סך של 15 בעיטות – 9 מהן פגשו את המסגרת בנתון של 2.68 שערים צפויים.
דנמרק רשמה סך  של 11 בעיטות אך רק 2 מהן פגשו את המסגרת בנתון של 1.06 שערים צפויים.

מעניין לראות שדנמרק (אדום) וגרמניה (אפור) רשמו כמות דומה של בעיטות מתוך הרחבה – 9 לגרמנים מול 8 לדנים, אך כאמור, גרמניה פגשה את המסגרת משמעותית יותר – זאת גם בזכות האיכות ההתקפית הטובה יותר של השחקנים הגרמנים אך גם בזכות משחק הגנה פנטסטי של שלוטרבק ורודיגר שהיו אמש לחומה גרמנית בצורה, שחסמה 5 מתוך 11 נסיונות הבעיטה של הדנים אמש.

נאגלסמן בחר אמש לעשות מספר שינויים. הוא פתח עם סאנה בכנף ימין על חשבון וירץ.
סאנה אמנם לא הכוכב על הדשא, אבל זו הייתה החלטה טקטית נכונה של נאגלסמן, שידע שהדנים משחקים בקו 5 ובלוק נמוך ולכן רצה לרווח עם שחקן כנף כמו סאנה על חשבון וירץ שמשחק יותר באמצע.

גם ההחלטה לפתוח עם ראום כמגן שמאלי הייתה חלק מהמחשבה הזו של לשלוח שחקן איכותי מאד בכנף, ובכך לרווח את המשחק עם ראום בשמאל וסאנה בימין.

המהלך הזה גם היה למעין גושפנקה. הצהרה חד משמעית של נאגלסמן.

אם עליי לבחור בין מוסיאלה לוירץ – זה יהיה מוסיאלה!

מכשף השטחים הגרמני הוכיח שוב אמש עד כמה הוא השחקן הייחודי ביותר של גרמניה כעת ולטעמי אחד השחקנים הייחודיים ביותר במשחק.
אין הרבה שחקנים שמסוגלים לעשות את מה שמוסיאלה עושה.
זה מעבר למספרים.
מוסיאלה הוא קסם טהור. שחקן כדורגל של השכונות. של הרחובות והסמטאות.

היכולת שלו להשתחל דרך ההגנות הכי צפופות היא משהו שלא קיים אצל רוב השחקנים, וגם כשהוא לא מצליח לעשות זאת, הוא עדיין מטרד.
מוסיאלה רשם אמש רק 2/9 דריבלים מוצלחים, אבל ברגע שהכדור מגיע אליו, כל מי שסביבו חייב להגיב.
מוסיאלה מעוות את הגנות היריבה ובכך מייצר שטחים בנקודות אחרות על הדשא, ואם אמרתם שטחים אמרתם האברץ.
אם מוסיאלה מכשף את השטחים, אז האברץ בדומה לאחד תומאס מולר, תמיד חוקר את השטחים.

ה-ולטרמגאייר והראומדיוטר של גרמניה.

אבל צריך לומר את האמת

עם כל הכבוד למוסיאלה הנפלא וגם לאנטוניו “The Crazy One” רודיגר שקיבל את תואר איש המשחק בסיומו, ובצדק כמובן עם 2/2 נצחונות במאבקי קרקע, 1/1 במאבקי אוויר וסך של 12 פעולות הגנתיות לצד 7 החזרות כדור, גרמניה היא טוני קרוס.

קרוס השלים 324 מסירות בשלב הבתים, הכי הרבה אי פעם של שחקן בשלב הבתים באליפות אירופה.

קרוס דאג להדגיש לאורך הקריירה שלו שהוא קודם כל מדריד אבל אנחנו חוזים פה בטורניר של שחקן מעל המשחק, וזה קצת נעלם מהעיניים בגלל שטוני לא עושה פעולות יוצאות דופן. הוא לא מכדרר עילאי, הוא לא כובש שערים חריגים והוא לא זה שמייצר בדרך כלל את כדור העומק הקסום סטייל לאו מסי.

אבל טוני קרוס הוא גרמניה. הוא זה שגורם לה לתקתק.

בשקט האופייני לו הוא סיים את המשחק עם 4 מסירות מפתח (כולן ב 20 הדק’ הראשונות אגב) ועם 96% דיוק במסירות (87/91).

תוסיפו לזה 13 מסירות אל השליש ההתקפי ו 4/5 כדורים ארוכים וגם 6 קרנות שכמעט כל אחת מהן מייצרת כאוס בהגנה, ותקבלו שחקן בטורניר פרישה שמראה לכולם עד כמה הוא עצום, אבל בצורה הכי שקטה שיש.

הוא לא מחפש קרדיט, הוא פשוט דואג שהכל יעבוד בצורה מושלמת.

המנהל האולטימטיבי.

לסיכום

גרמניה מרשימה. מרשימה מאד.
היא התחילה חזק, פגשה יריבה שידעה לעשות את כל ההתאמות הנדרשות ולהתעלות בחזרה אל הרגע, ובכל זאת, גרמניה יצאה עם ידה על העליונה.
זה לא רק ההרכב הראשון. לגרמניה יש סגל עמוק ובעיקר מגוון מאד. אם האברץ חלש, ייכנס פולקרוג. אם צריך לשנות גישה, וירץ יחכה בחוץ וסאנה ישחק במקומו.
וכל זה כשלצד נאגלסמן יושב אחד תומאס מולר שלאט לאט הופך למעין עוזר מאמן לא רשמי.

גרמניה בשלב הבא וגרמניה יכולה בהחלט להיפרד מאוהדיה ומטוני קרוס במשחק האחרון של הטורניר ועם גביע חדש בארון.