נבחרת ישראל מתכוננת לאחד הרגעים החשובים ביותר שלה בשנים האחרונות.
כשמדינה כואבת, מרוסקת אך מאוחדת לחלוטין מאחוריה, הבחורים בכחול לבן יעלו הלילה אל כר הדשא בפאנצ’ו ארנה שבפלצ’וט, בידיעה שמזג האוויר אמנם יהיה קר, המשטח יהיה מעט קפוא, אך מדינה שלמה עומדת מאחוריהם עם אש גדולה בלב ובאמונה שלמה.
עוד לא ידוע עם איזה הרכב יעלה הלילה אלון חזן.
במשחק הקודם נגד שוויץ ראינו רוטציות רבות, זאת בכדי לחלק את העומסים בצורה בריאה, גישה שלבסוף הצליחה והוציאה אותנו מהמשחק הזה עם נקודה לא צפויה, אך גישה שככל הנראה מבהירה לנו שחזן יחזור הלילה אל היסודות איתם שיחקה הנבחרת נגד קוסובו.
ובכל זאת, כ 12 שעות לפני המשחק, ניסיתי להיכנס אל נעליו של המאמן הלאומי ולנסות לבנות את ההרכב הראשון שלי.
תחילה – זה ההרכב הראשון איתו אני הייתי עולה הלילה למשחק.
אני סבור שההרכב הזה יעניק לנבחרת את הדינמיות הנדרשת במרכז המגרש עם לביא ופרץ כשקניקובסקי יוכל לעזור להם בבילד אפ לא פעם, ובכך לשחרר את דסה לרוץ על הקו, בניגוד לדרך בה שיחק עד כה בנבחרת כמעין “קאנסלו” – מגן ימני שנכנס פנימה אל המרכז.
אולי ככה נרוויח את דסה מחדש.
בנוסף, אם יש משהו שראינו בשני המשחקים האחרונים זה שלמרות היכולת הפושרת של ערן זהבי, כשהוא נמצא על הדשא לצד דור תורג’מן – דברים טובים קורים.
זהבי ותורג’מן הם שחקני התקפה מיוחדים. אין להם עמדה אחת מובהקת על הדשא, וזה יכול להעניק לנבחרת שלנו גמישות התקפית נפלאה.
ראינו איך תורג’מן תרם כששיחק כמעין חלוץ לצד זהבי וגם איך הוא הרגיש בנוח בכנף שמאל, מה שצריך להעניק לו לטעמי את חולצת ההרכב הראשון.
דוגמא אחת כפי שאפשר לראות בתמונה המצורפת, היא מעבר תוך כדי תנועה למערך היהלום.
במידה ורומניה תייצר קו הגנה צפוף ונמוך, ישראל תוכל לשלוח ככה את שני המגנים שלה לתקוף, לייצר עליונות במרכז המגרש ובכך גם לא להישאר חשופה להתקפות מעבר, ולשחק עם זהבי ותורג’מן קרובים אחד לשני.
כך כאמור אנו מרוויחים את רביבו ודסה תוקפים, מרוויחים את גלוך באיזור המסוכן מול השער, מרוויחים שני קשרי אמצע דינמיים שקרובים לגלוך ויעזרו לו בשמירה על הכדור וגם מייצרים משוואה בה זהבי לא בודד ברחבה וכך קשה יותר משמעותית לשמור אותו.
אופציה נוספת היא לשחק באותו מערך פותח אך לבצע רוטציות התקפיות.
חזן יוכל לבלבל את ההגנה הרומנית תוך כדי תנועה כשהוא שולח את גלוך שמאלה, מעביר את תורג’מן לשחק כמעין חלוץ מטרה ובכך להרוויח את זהבי בעמדה בה הוא הכי מסוכן – החלוץ השני החופשי – הטרקוורטיסטה – תוכלו לקרוא על התפקיד הזה באריכות כאן.
עם ההרכב הזה שוב ישראל דינמית ומגוונת מאד מבחינה התקפית והרומנים יצטרכו לעבוד קשה בכדי לעמוד בקצב שינויי התבניות שאנו מייצרים.
חזן כאמור אוהב לשחק עם דסה בתפקיד הקאנסלו – המגן הימני שאוהב להיכנס פנימה ולהיות חלק מהקישור.
גם עם זה אפשר יהיה לשחק הלילה בכדי לייצר עליונות התקפית.
כשדסה משחק לצד לביא, אפשר יהיה לעבור למערך של 3-3-4 בו רביבו נשאר קצת מאחור ומשחק כחצי בלם, לביא ודסה משחקים את שני האחוריים, דור פרץ נמצא לפניהם כשחקן ציר מרכזי אך גם כמטאטא דינמי במידה והרומנים יוצאים להתקפת מעבר אחרי איבוד כדור שלנו, ומקדימה ישראל שוב מרוויחה את זהבי ותורג’מן קרובים אחד לשני ואת גלוך וקניקובסקי באיזורי ההאלף ספייס ההתקפיים.
גם ברמה ההגנתית, ההרכב הזה עוזר לישראל.
הכדורגל המודרני מאמץ לאחרונה את ההגנה ב 442 קווים צר. יש לכך מספר סיבות.
אחת מהן זה היכולת לייצר לחץ על הבלמים של היריבה. עם שני שחקני התקפה שלוחצים אותם, הבלמים ימהרו להעביר את הכדור לכנפיים, ושם אפשר להפעיל טריגר של לחץ על איזור מצומצם או להכריח את הבלמים לשחק ארוך, מה שיכול לייצר איבוד כדור.
בנוסף, בדרך הזו, קל יותר לייצר בלוק מרכזי צפוף כשכל שחקני ההגנה והקישור מקבילים אחד לשני. זה ממש לייצר מלבן לרוחב המגרש אותו קשה לעבור.
בדרך הזו, השחקן היצירתי ביותר של הנבחרת המתגוננת, במקרה שלנו אוסקר גלוך, לא נאלץ לרדוף אחרי מגן או קשר דינמי ובכך הוא חוסך אנרגיה וברגע שהנבחרת מרוויחה את הכדור בחזרה, אפשר לייצר התקפת מעבר מהירה כשגלוך קרוב לזהבי וגם תורג’מן דוהר איתם קדימה.
האישיות של השחקנים במערך הזה חשובה מאד והאמת היא שהמערך הזה מותאם לאופי השחקנים.
הרבה שחקנים בנבחרת שלנו מסוגלים לשחק מספר תפקידים.
זהבי כחלוץ וגם חלוץ שני או קשר התקפי.
תורג’מן כחלוץ מטרה, חלוץ שלם או שחקן כנף.
גלוך כפליימייקר התקפי אבל מסוגל לשחק בצד שמאל.
קניקובסקי כקשר אולאראונד.
דסה כמגן שיודע לשחק על הקו וגם פנימה.
הנבחרת מגוונת ואלון חזן צריך להשתמש בגיוון הזה בצורה הכי רחבה ונכונה שיש.
