כדורגל למען החיים | הספורט של כולנו מזווית אחרת

השואה היא דבר בלתי נתפס, ברברי, לא אנושי. היהודים באותה תקופה ניסו לברוח מהמציאות הנוראה שנאלצו לחיות בה, וחלקם, מצאו מפלט באותו המקום שגם אנחנו לעיתים בורחים אליו ברגעים הקשים שלנו – הכדורגל

ב-6.11.1941, הוכרזה טרזיינשטט (טרזין בצ’כית) כגטו ליהודים. אין נכנס ואין יוצא.

על מנת שהיהודים יזכו ‘להמשיך לחיות את חייהם’ בגטו, הם הורשו לנוע ברחובות העיר וזמן קצר לאחר מכן הם מצאו מגרש ספורט קטן בדרום העיר.

כדי להתגבר על המציאות הלא הגיונית, החליטו היהודים שבגטו לנצל את מגרש המשחקים הקטן – נפגשו שם תנועות נוער וקבוצות עבודה שונות, ולאט לאט הפכו המפגשים למשחקי כדורגל ידידותיים וכך נולדה לה ליגת טרזין.

הליגה שהחלה כליגה חובבנית לאט הפכו להם לליגה של ממש, וחלק לא קטן מפיתוחה היה גם של הנאצים שרצו להציג את עצמם כרחומים וידידותיים כחלק מהתעמולה שלהם.

לליגת טרזין היו מאפיינים דומים לליגות הכדורגל המקצועניות –

• בליגה היו 12 קבוצות שונות שמורכבות מאסירי הגטו, כשרוב קבוצות הליגה חולקו לפי מקומות העבודה – ‘התובלה’, ‘הטיפול בנוער’, מחסן הביגוד’, ‘הטבחים’, ‘הקצבים’, ‘החשמלאים’, ‘הגננים’, ‘הבנאים’, ‘מרכז העבודה’ – אך חלק מן הקבוצות גם נקראו על שם אגודות ספורט יהודיות, שחלקן איתנו עד היום הזה – ‘הגיבור’, ‘הכוח’, ‘מכבי’.
• בכל קבוצה היו 7 שחקנים.
• לליגה עצמה נוסד איגוד שופטים שינהל את משחקי הליגה.

כנגד כל הסיכויים ואל מול כל הנסיבות, הליגה הצליחה לפעול וסיפקה לכלל אסירי הגטו קצת אסקפיזם מהמציאות הקשה.

רמת הליגה הייתה גבוהה, שכן חלק נכבד משחקני הקבוצות היו שחקני כדורגל מקצועניים ששיחקו לפני שהועברו לגטו. הקבוצות התמודדו עם חיסורים רבים, שנגרמו בעקבות הטרנספורטים של חלק משחקניהם למחנה ההשמדה אושוויץ.

בין השנים 1942-1944 התקיימו מאות משחקי כדורגל במגרשים המאולתרים, וכל זאת רק כדי לספק את הבריחה מהמציאות עבור אותם תושבי הגטו הרעבים, החולים והמפוחדים.

גם בתקופה השחורה ביותר של העם היהודי הוא מצא דרך להתעלות מנקודת השפל בו היה, וחלק לא קטן ממנו שייך לאותו הכדור שנמצא עמוק בלב שלנו.