מאז ועד היום | ההיסטוריה של היורו

יורו 2024 בעיצומו וזהו הזמן לעשות סדר בטורנירי העבר של אליפות אירופה. הזוכות השונות, השחקנים המצטיינים והרגעים הבלתי נשכחים.

אליפות אירופה בכדורגל נבחרות, או בשמה הנוסף ה’יורו’, היא טורניר הכדורגל המוביל ביבשת שמאורגן על ידי אופ”א. בתחרות מתמודדות נבחרות הגברים הבכירות של המדינות החברות באופ”א, והמנצחת זוכה לתואר היוקרתי אלופת אירופה. התחרות מתקיימת כל ארבע שנים מאז 1960, למעט 2020, אז נדחתה ל-2021 עקב מגיפת הקורונה. התחרות נקראה במקור גביע האומות של אירופה לפני ששמה שונה לזה הנוכחי בשנת 1968.

עד היום, בשש עשרה המהדורות שנערכו של הטורניר, זכו עשר נבחרות שונות: גרמניה וספרד בראש עם שלושה תארים כל אחת, מייד אחריהן איטליה וצרפת עם שתי זכיות, בעוד ברית המועצות, צ’כוסלובקיה, הולנד, דנמרק, יוון ופורטוגל עם הנפה אחת לזכות כל אחת. עד כה, ספרד היא הנבחרת היחידה שזכתה בשני תארים רצופים, כאשר עשתה זאת ב-2008 וב-2012. עתה, יש לאיטליה הזדמנות לשחזר את ההישג הנדיר.

כאמור, באליפות האחרונה שנערכה באחד עשר ערים ברחבי אירופה, זכתה איטליה, שהניפה את התואר האירופי השני שלה לאחר שניצחה את אנגליה בגמר באצטדיון וומבלי בלונדון לאחר דו קרב פנדלים.

הקמה והתפתחות הטורניר

טורנירים אזוריים לנבחרות לאומיות היו קיימים עוד טרם הופעתה של תחרות כלל אירופית אמיתית. כך לדוגמא, החל משנת 1883, התקיימה “אליפות הבית הבריטית”, שהייתה תחרות שנתית שכללה את ארבע הנבחרות של בריטניה: אנגליה, סקוטלנד, וויילס ואירלנד. עד שנבחרות אלו נכנסו למונדיאל ב-1950, היה זה הטורניר הבינלאומי החשוב ביותר בו הן התחרו. באופן דומה, מ-1927 עד 1960, “גביע מרכז אירופה הבינלאומי” נערך שש פעמים. הוא הפגיש את הנבחרות הלאומיות של אוסטריה, הונגריה, איטליה, צ’כוסלובקיה, שוויץ ויוגוסלביה.

הרעיון לטורניר כדורגל כלל אירופי הוצע לראשונה על ידי מזכ”ל התאחדות הכדורגל הצרפתית הנרי דלוניי ב-1927, אך רק ב-1960 נערך הטורניר הראשון, חמש שנים לאחר מותו של דלוניי. כדי לכבד את מורשתו, הגביע המוענק לאלופים נקרא על שמו. בתחילת דרכו, נערך היורו במתכונת של 4 משתתפות בלבד בטורניר הגמר, כלומר, הוא החל בשלב חצי הגמר. למהדורה הראשונה היו כמה נעדרות בולטות, כולל מערב גרמניה, איטליה, הולנד ואנגליה, שכל אחת מהן הצביעה נגד הקמת הטורניר ב-1957.

פורמט המשחקים המשיך כך עד לשנת 1980, בה הורחב הטורניר וכלל 8 נבחרות לאומיות. 16 שנים לאחר מכן, בטורניר אותו אירחה אנגליה, מספר הקבוצות הכפיל את עצמו ועמד על 16 כאלו. הרחבה זו נתנה למדינות נוספות את הזכות להנות מתהילה אירופית ולהסב לאוהדיהן רגעים גדולים של כדורגל.

בשנת 2007 החלו דיונים רבים על הרחבת הטורניר ל-24 נבחרות, אשר הובאו לשולחן על ידי סקוטלנד והרפובליקה של אירלנד עקב הגידול במספר התאחדויות הכדורגל באירופה לאחר התפרקות צ’כוסלובקיה, יוגוסלביה וברית המועצות והכללת ישראל וקזחסטן. הנשיא החדש של אופ”א, מישל פלטיני, דווח כתומך בהרחבה. בעוד שב-17 באפריל 2007, הוועד המנהל של אופ”א החליט רשמית להצביע כנגד הרחבה, פלטיני ציין ביוני 2008 שאופ”א תגדיל את ההשתתפות מ-16 ל-24 קבוצות בטורנירים עתידיים, החל מיורו 2016. ב-25 בספטמבר הוכרז על ידי פרנץ בקנבאואר שהושג הסכם, וההרחבה ל-24 קבוצות וההכרזה הרשמית הגיעה למחרת.

הקבוצות המתחרות מעפילות לטורניר לאחר סדרה של משחקי מוקדמות: ב-1960 וב-1964 דרך פלייאוף בית וחוץ, והחל מיורו 1968 דרך שילוב של בתי מוקדמות ומשחקי פלייאוף. המדינה המארחת נבחרה מבין ארבעת הפיינליסטייות לאחר שהתבררו תוצאות המוקדמות. מאז הרחבת טורניר הגמר החל משנת 1980, המדינה המארחת, או המדינות, נבחרו מראש ומעפילות אוטומטית. הטורניר מורכב משלב בתים ואחריו שלבי נוק-אאוט עד לגמר הגדול.

הטורניר לאורך השנים

 * פרס השחקן המצטיין, הניתן על ידי אופ”א לשחקן הטוב ביותר בכל מהדורה, חולק החל מיורו 1996. בשלושת הטורנירים שקדמו לו, אופ”א פרסמה באתר שלה את המצטיינים, אך זכייתם לא נחשבת באופן רשמי.

יורו 1960:

  • זוכה: ברית המועצות.
  • רגע אייקוני: הגמר הראשון. ברית המועצות מנצחת את יוגוסלביה 2-1 משער בדקה ה-113, שקבע מהפך והביא את גביע אירופה הראשון לנבחרת בראשותו של השוער לב יאשין האגדי. ויקטור פונדלניק, כובש השער, אמר: “אף אחד לא יכול לשכוח רגעים כאלה של תהילה. השער הזה בדקה ה-113 היה החשוב ביותר בכל הקריירה שלי. זה היה הרגע המכונן של חיי”.
  • שחקן מצטיין: אין.

יורו 1964:

  • זוכה: ספרד.
  • רגע אייקוני: הפליימייקר הספרדי לואיס סוארס הפך לשחקן הראשון שזוכה בגביע אירופה לאלופות וביורו באותו הקיץ. קבוצתו אינטר ניצחה את ריאל מדריד 3-1 בגמר גביע אירופה לאלופות באותה שנה. כמו כן, לואיס סוארס הוא הספרדי היחיד שזכה לעמוד בראש הפודיום של כדור הזהב היוקרתי.
  • שחקן מצטיין: אין.

יורו 1968:

  • זוכה: איטליה.
  • רגע אייקוני: ביורו 1968 התרחש אירוע חסר תקדים, ובו בפעם הראשונה והיחידה בהיסטוריה של הטורניר תוצאת משחק נקבעה על ידי הטלת מטבע בחצי הגמר בין איטליה לברית המועצות. בנוסף, בגמר נערך משחק חוזר, לאחר שהמשחק הראשון בין איטליה ליוגוסלביה נגמר בתיקו.
  • שחקן מצטיין: אין.

יורו 1972:

  • זוכה: מערב גרמניה.
  • רגע אייקוני: מערב גרמניה, בהובלת גרד מולר ופרנץ בקנבאואר, מניחה את היסודות לנבחרת המדהימה של אותו עשור, זו שעתידה לזכות במונדיאל שנתיים לאחר מכן, וביורו בתחילת העשור הבא.
  • שחקן מצטיין: אין.

יורו 1976:

  • זוכה: צ’כוסלובקיה.
  • רגע אייקוני: במהדורה של 1976, אוהדי הכדורגל חזו בדו קרב הפנדלים הראשון בטורניר. בבעיטה האחרונה של צ’כוסלובקיה, נכבש אחד הפנדלים הגדולים ביותר בתולדות המשחק, שתואר על ידי אופ”א כ”אולי בעיטת העונשין המפורסמת ביותר בכל הזמנים”. אנטונין פננקה הצ’כוסלובקי הבקיע את הפנדל האחרון עם צ’יפ רך למרכז השער, פנדל בסגנון זה נקרא עד היום על שמו.
  • שחקן מצטיין: אין.

יורו 1980:

  • זוכה: מערב גרמניה.
  • רגע אייקוני: מערב גרמניה הפכה לנבחרת הראשונה להגיע לשלושה גמרים רצופים של אליפות אירופה, הישג שנותר ללא תחרות עד ליום הזה. יש לציין כי אותה נבחרת עשתה זאת גם בגביעי העולם בין 1982-1990.
  • שחקן מצטיין: אין.

יורו 1984:

  • זוכה: צרפת.
  • רגע אייקוני: יורו 1984, המארחת צרפת, בראשות מישל פלטיני הנפלא, זוכה בתואר גדול ראשון בהיסטוריה שלה. כמו כן, הכוכב הצרפתי כובש 9 שערים ב-5 משחקים, כולל בגמר, וקובע שיא שערים לטורניר בודד המחזיק עד היום.
  • שחקן מצטיין: מישל פלאטיני (לא רשמי).

יורו 1988:

  • זוכה: הולנד.
  • רגע אייקוני: הפעם, הולנד הפכה לזו שזכתה לראשונה בתולדותיה בטורניר הגדול. מה שזכור יותר מכל מאותו טורניר הוא הוולה המדהים של מרקו ואן באסטן בגמר, במה שנחשב לאחד מהשערים היפים ביותר בכל הזמנים.
  • שחקן מצטיין: מרקו ואן באסטן (לא רשמי).

יורו 1992:

  • זוכה: דנמרק.
  • רגע אייקוני: ביורו 1992 אירופה חזתה בדנמרק הצנועה מניפה את הגביע הגדול. עד היום נחשבת זכייה זו לאחת הגדולות בהיסטוריה, למרות שדנמרק לא הייתה אמורה ליטול חלק בטורניר מלכתחילה. בנוסף, היה זה הטורניר הגדול הראשון ששמות השחקנים הודפסו על גבם.
  • שחקן מצטיין: פיטר שמייכל (לא רשמי).

יורו 1996:

  • זוכה: גרמניה.
  • רגע אייקוני: בטורניר של 1996, שבו לראשונה נעשה שימוש במינוח “יורו”, נכבש שער הזהב הראשון אי פעם בטורניר גדול. השער נכבש על ידי אוליבר בירהוף הגרמני שעשה זאת בגמר והעניק לנבחרתו את התואר.
  • שחקן מצטיין: מתיאס זאמר.

יורו 2000:

  • זוכה: צרפת.
  • רגע אייקוני: 4 שנים לאחר שער הזהב הראשון, שהגיע בגמר, נעשה שחזור על ידי דויד טרזגה, שכבש בגמר יורו 2000 את שער הזהב בהארכה, העניק לקבוצתו ניצחון 2-1 על איטליה ואת הגביע הגדול ביבשת. השער הזה קבע שצרפת תחזיק במקביל גם את גביע העולם וגם את גביע אירופה.
  • שחקן מצטיין: זינאדין זידאן.

יורו 2004:

  • זוכה: יוון.
  • רגע אייקוני: הנבחרת היוונית מעפילה לפסגת האולימפוס. היא הדהימה את אירופה כשחוללה סנסציה אדירה בכך שזכתה בתואר היוקרתי ביותר ביבשת ביורו 2004 כנגד כל הציפיות.
  • שחקן מצטיין: תאודורוס זגוראקיס.

יורו 2008:

  • זוכה: ספרד.
  • רגע אייקוני: הלידה של הטיקי טאקה. מאמן ספרד לואיס אראגונאס הנחיל בשחקניו את השיטה, הכוללת שליטה רבה בכדור ומסירות רבות בין שחקני הנבחרת. סגנון משחק זה מזוהה עד היום עם ה”לה רוחה”, ואף עם ברצלונה, ושוכלל על ידי וינסטה דל בוסקה בנבחרת ופפ גווארדיולה בקבוצה הקטאלנית.
  • שחקן מצטיין: צ’אבי הרננדז.

יורו 2012:

  • זוכה: ספרד.
  • רגע אייקוני: מריו בלוטלי, אחד הכשרונות האיטלקיים הגדולים והמפוספסים בדור האחרון, כובש פעמיים בחצי הגמר נגד גרמניה, מוריד את חולצתו ונעמד בפוזה החושפת את שריריו. כך נולדה לנו אחת מחגיגות השערים האייקוניות של היורו בפרט, ובכדורגל בכלל.
  • שחקן מצטיין: אנדרס אינייסטה.

יורו 2016:

  • זוכה: פורטוגל.
  • רגע אייקוני: כריסטיאנו רונאלדו הבלתי נגמר סוחף את נבחרתו לזכייה בתואר גדול ראשון בתולדותיה, כאשר היא מנצחת בהארכה את הפייבוריטית המוחלטת והמארחת צרפת. כל זאת כשכוכבה הגדול מוחלף במהלך המחצית הראשונה וצופה בשאר המשחק מהספסל. כמו כן, בלתי אפשרי להתעלם מנבחרת איסלנד, שהדהימה את אירופה כשהגיעה עד לרבע הגמר, כל זאת לאחר שהיא מדיחה את אנגליה בשמינית.
  • שחקן מצטיין: אנטואן גריזמן.

יורו 2020:

  • זוכה: איטליה
  • רגע אייקוני: שחקני אנגליה בוקאיו סאקה, מרכוס רשפורד וג’יידון סאנצ’ו מחמיצים מהנקודה הלבנה בגמר הביתי שנערך בוומבלי, מעניקים את הגביע לאיטלקים ונשארים עם הדמעות וגילויי הגזענות הרבים.
  • שחקן מצטיין: ג’יאנלואיג’י דונארומה(השוער הראשון שזוכה באופן רשמי)

היורו הוא אחד מטורנירי הכדורגל העולמיים הגדולים ביותר, בכך אין ספק. הנבחרות המשתתפות בטורניר זוכות לכבוד מלכים במדינותיהן ולזוכה תישאר הילה שתלך איתה לנצח. מדי ארבע שנים, חובבי הכדורגל ברחבי העולם מתקבצים לחודש שלם של טירוף חושים ואהבה אדירה למשחק.

מי הנבחרת שתחקוק את שמה באותיות זהב בדברי הימים של אליפות אירופה בכדורגל נבחרות?

5 תגובות
  1. דניאל וולפמן כותב

    להב אני פשוט עף
    על התוכן שלך

  2. מיכאל קוכמן כותב

    אוסטריה תפתיע או גרמניה תיקח

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

    תחרות הרבה יותר קשה מהמונדיאל ובטח שמהקופה שזה שילוב של אגרוף וכדורגל בכלל….

  4. אלכסנדר הגדול כותב

    כתבה מעולה

  5. פאבל נדבד 🐐 כותב

    וואן כמה שזה טורניר יוקרתי! מעט מאוד זוכות לאורך השנים.

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן