על גג האולימפוס | זכייתה של יוון ביורו 2004

נהוג לומר שככל שהזמן חולף, אנו מסתכלים ובוחנים אירועים מזוויות שונות, בדרך מחשבה אחרת ובפרספקטיבה שלא חשבנו עליה קודם. אנו מתבגרים, חווים חוויות כאלה ואחרות ונקודת מבטינו על הדברים יכולה להשתנות לכאן ולכאן. כך גם זכייתה של יוון באליפות אירופה 2004 יכולה להיתפס בשתי צורות, האחת, כניצחון של נבחרת משעממת שהגיעה למעמד במקרה, והשנייה, כסנסציה מעוררת השראה אשר חקוקה עמוק בהיסטוריית הכדורגל.

מבט לאחור

בשביל להבין את זכייתה הסנסציונית של יוון באליפות אירופה של 2004, צריך ללכת אחורה אל שנות ה-80, הפעם הראשונה בה נבחרת יוון השתתפה בטורניר גדול. הופעת הבכורה של יוון באליפות אירופה הייתה ב-1980, ולמעשה הייתה מוקדם יותר מרוב אומות אירופה האחרות. באותו זמן, ה​טורניר כלל שמונה נבחרות בלבד. יוון, בהדרכתו של אלקטאס פנאגוליאס, העפילה מראשות בית המוקדמות שלה, שכלל נבחרות כגון ברית המועצות והונגריה, שתי מעצמות כדורגל בקנה מידה עולמי. בטורניר הגמר הוגרלה יוון לבית א’, יחד עם מערב גרמניה, הולנד וצ’כוסלובקיה. במשחקה הראשון עמדה יוון בשיוויון מול ההולנדים עד הדקה ה-65, בה הובקע השער היחיד במשחק בבעיטת עונשין. שלושה ימים לאחר מכן שיחקה יוון ברומא עם צ’כוסלובקיה. ולאחר שהחזיקה את התוצאה על 1–1 בסיום המחצית הראשונה, יוון הפסידה בסופו של דבר 3–1. במשחקה האחרון, סחטו היוונים תיקו 0–0 מול מי שבסופו של דבר תסיים את הטורניר כזוכה – מערב גרמניה. היא סיכמה את הטורניר כ”הופעה ראויה”, בעקבות כך שהיה זה טורניר הבכורה של הנבחרת בשלב האחרון של תחרות כדורגל גדולה.

הטורניר הגדול הבא בו השתתפו היוונים היה גביע העולם 1994. בשנים שקדמו, בין יורו 1980 למונדיאל 1994, יוון כשלה להעפיל לשישה טורנירים גדולים ברציפות: שלושה גביעי עולם ושלוש אליפויות אירופה, תוך כדי שהיא בעיקר מציגה ביצועים גרועים. הנבחרת סבלה ממחסור בחלוצים איכותיים, וההגנה שלה הייתה ברובה לא מאורגנת, מה שגרם לכך שהיא כשלה במשחקים חשובים ובכך לא הצליחה להבטיח את מקומה בטורנירים אלה. למונדיאל הראשון שלה העפילה יוון מהמקום הראשון בבית, ולאחר שסיימה את הקמפיין ללא הפסד. היוונים הגיעו עם ציפיות גדולות לטורניר, אך מהר מאוד נחלו אכזבה כאשר הוגרלו לבית קשה במיוחד וסיימו את שלב הבתים עם שלושה הפסדים וללא אף שער זכות לרשותם. הטורניר הזה היה משפיל עבור נבחרת יוון, אם כי הוא היה מובן בהתחשב בפער העצום באיכות ביניהם לבין הנבחרות היריבות, ובהתחשבות בכך שהייתה זו הופעת הבכורה שלהם בגביע העולם.

במשך עשור שלם כשלו היוונים להעפיל לטורניר גדול, עד אשר הגיעו מוקדמות אליפות אירופה 2004. בדומה למוקדמות לטורניר ב-1980, גם הפעם פתחו היוונים ברגל שמאל כשהפסידו את שני משחקי הפתיחה שלהם, 0-2 בשני המשחקים. אלא שלאחר מכן, משהו השתנה. החבורה בכחול-לבן התחברה, ניצחה את ששת משחקיה הבאים כאשר היא שומרת על שער נקי בכולם, ומעפילה מהמקום הראשון בבית לטורניר היורו לראשונה מזה 24 שנים.

🤯 The 2003-04 season was one for the ages:

🇬🇷 Greece won EURO 2004 against Portugal in Portugal
🇵🇹 Mourinho’s Porto beat Monaco in the UCL Final
🇪🇸 Valencia won La Liga and the UEFA Cup
🏴󠁧󠁢󠁥󠁮󠁧󠁿 Arsenal became ‘the Invincibles’
🇺🇦 Shevchenko won the Ballon d’Or pic.twitter.com/1yQhZT4CuI

— Football Tweet ⚽ (@Football__Tweet) March 25, 2024

תקוות המדינה על גבם

מי שניצח בגאון על החבורה בכחול ולבן הוא אוטו ריהאגל. הגרמני, שאימן קבוצות בגרמניה כמו ורדר ברמן(איתה זכה פעמיים באליפות הבונדסליגה ובגביע אירופה למחזיקות גביע), דורטמונד ובאיירן מינכן, מונה למאמן הלאומי של יוון בשנת 2001 ולמעשה הוביל אותה תחת הדרכתו לעשור המוצלח ביותר בתולדותיה, כשבנוסף לזכייה ביורו הוא מעפיל עימה להופעתה השנייה במונדיאל בשנת 2010. עקב זכייתו באליפות אירופה, הפך למאמן הזר הראשון אי פעם שזוכה בתואר ונשאר היחיד עד היום.

קפטן הנבחרת, תאודורוס זגוראקיס, סימל את הרוח היוונית. הקשר היה המנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה, בעל נוכחות סמכותית על ומחוץ למגרש. כמו כן, המנטליות שלו, שהתבטאה בריצתו הבלתי פוסקת והמחויבות האדירה שלו, סחפה אחריו את שאר חבריו בדרך לאחת ההפתעות הגדולות בתולדות הכדורגל. בנוסף לקפטן, אנגלוס חריסטיאס הוא האיש שחרט את שמו במיתולוגיה היוונית. החלוץ היה מושלם למערך ולסגנון של ריהאגל. הנבחרת התבססה על משחק הגנה חזק, כשהאיום שלה על השער נבע מתוך מצבים נייחים, בהם היה לחלוץ התמיר יתרון משמעותי שבא לידי ביטוי מספר פעמים במהלך הטורניר.

אחד השחקנים הבולטים בחוליית ההגנה המפורסמת של היוונים היה טראיאנוס דלאס. בטורניר שיחק במרכז ההגנה לצידו של מיכאליס קפסיס, ובזכות יכולתו הטובה נכלל שמו בנבחרת הטורניר. מאמנו בנבחרת כינה אותו “הקולוסוס מרודוס” בעקבות נוכחותו המרתיעה במרכז ההגנה. הוא אחראי לאחד השערים החושבים בהיסטוריה של יוון בכלל ושל אליפויות אירופה בפרט.

שלב הבתים

לפני פתיחת הטורניר, יוון דורגה במקום הלפני האחרון מבחינת סיכויי הזכייה בתואר, כאשר היא קיבלה סיכויים של 150–1 לזכייה לפני הטורניר. נבחרת לטביה הייתה הנבחרת היחידה שקיבלה סיכויים גרועים יותר. יוון נחשבה כאאוטסיידרית וכאנדרדוג, כאשר מטרתה לפי אחד השחקנים הייתה לנצח משחק אחד בלבד, משהו שאף נבחרת יוונית בהיסטוריה לא הצליחה לעשות בטורניר גדול. הנבחרת הוגרלה לבית א’, שנחשב ל”בית המוות” של הטורניר. היא הוגרלה עם המארחת פורטוגל, נבחרת ספרד ונבחרת רוסיה. פורטוגל הייתה הפייבוריטית לזכייה, ספרד הייתה אלופת אירופה לשעבר ורוסיה זכתה ביורו הראשון אי פעם בתור ברית המועצות. מעט מאוד אנשים ציפו שיוון תהיה זו שתמשיך לרבע הגמר, שלא לדבר בכלל על אפשרות של זכייה בטורניר.

במשחק הפתיחה התמודדה יוון מול המארחת פורטוגל, שהגיעה לטורניר עם דור הזהב שלה. זו הייתה הנבחרת הפורטוגלית הטובה ביותר מאז מונדיאל 1966, אותו סיימה במקום השלישי. היוונים הגיעו ללא פחד, ועלו ליתרון כבר בדקה השביעית מבעיטה אדירה של גיורגיס קאראגוניס. בהמשך, הוסיף אנגלוס באסינס את השער השני מהנקודה הלבנה כדי להבטיח להם את הניצחון המפתיע. הפנומן הפורטוגלי, כריסטיאנו רונאלדו, הצליח רק לצמק את התוצאה ולקבוע 2-1 בתוספת הזמן. אף אחד בסגל של המאמן אוטו ריהאגל לא ישן באותו לילה. השחקנים, שגופם עדיין היה שרוי באדרנלין, צפו שוב ושוב במשחק והאזינו לפרשנות מתחנת הרדיו הלאומית של יוון, שהעבירה בהם צמרמורת. הניצחון קיבל את הכינוי “ספינת פיראטים”, ששימש את מגישי הספורט היווניים בהתייחסותם לספינה הצפה שהייתה בטקס הפתיחה של הטורניר.

משחקם הבא של היוונים, נגד נבחרת ספרד, היה קשה, אך בסופו של דבר הצליחו היוונים לסחוט מהאדומים תיקו, תיקו שהושג בעקשנות ולוחמנות, מה שאפשר להם לחלום על העפלה לרבע הגמר. במשחק האחרון נקלעה יוון לפיגור 2–0 מול רוסיה, שכבר הודחה באותה העת, כבר בעשר הדקות הראשונות של המשחק, אלא שהיוונים הצליחו להבקיע שער אחד ובכך לעלות לשלב הבא על חשבון נבחרת ספרד בעקבות הפרש שערים עדיף שנתן לה את המקום השני בבית.

שלבי הנוקאאוט

בניגוד לימינו, באותו טורניר השתתפו 16 נבחרות בלבד, מה שאומר שמשחקי הנוקאאוט החלו משלב רבע הגמר. בשלב זה התמודדה יוון מול האלופה המכהנת צרפת, שהייתה בלתי מנוצחת בטורניר עד אז וסיימה במקום הראשון בבית שלה. בדקה ה-65, עלתה נבחרת יוון ליתרון. אנגלוס באסינס שלח מסירה מושלמת לקפטן, תאודורוס זגוראקיס, שהעיף את הכדור גבוה באוויר, שחלף על פני המגן הצרפתי הוותיק ליזאראזו, ושלח כדור רוחב מושלם לאנגלוס חריסטיאס, שנגח אותו לשער. יוון החזיקה מעמד ושמרה על יתרונה עד לסיום, למרות הסתערות צרפתית מאוחרת עם ניסיונות אדירים של תיירי הנרי. בכך הדיחה יוון את נבחרת צרפת מיורו 2004, והייתה לנבחרת הראשונה אי פעם שמנצחת גם את המארחת וגם את האלופה המכהנת באותו טורניר. היה זה ניצחון סנסציוני נוסף של החבורה היוונית, שהוכיחה לעצמה, ובעיקר לכל עולם, שהכל אפשרי.

גישת האימון של מאמן יוון, אוטו ריהאגל, אופיינה בבניית הגנה חזקה וגישה זהירה. ליוון לא היו את השחקנים שיגרמו לו לשנות את דרכו, גם אם היה מראה את הנטייה הקלה ביותר לכך. לנבחרת היוונית לא היה כוכב שיכלו לבנות סביבו את הנבחרת, או את השחקן הכישרוני שיכל לעמוד ראש בראש עם השחקנים המתוחכמים ביותר באירופה. ולכן, ריהאגל ניסה, לנצל את חומר הגלם שעמד לרשותו בצורה המיטבית ביותר. וכל זה התבטא היטב בחצי הגמר.

הנבחרת הטובה ביותר בטורניר עד לאותו שלב, צ’כיה, הייתה היריבה של היוונים בחצי הגמר. הצ’כים, שניצחו בין היתר את הולנד וגרמניה, היו הפייבוריטים, למרות שגם יוון גרמה לטלטלות גדולות בטורניר. היה זה משחק שיכל ללכת לכאן או לכאן, אבל הגיע למבוי סתום והסתיים ב-0:0 לאחר 90 דקות. צ’כיה איבדה את כוכבה פאבל נדבד במהלך המחצית הראשונה, לאחר שהוא הוחלף בעקבות פציעה. יורו 2004 היה הטורניר הראשון שבו נעשה שימוש בחוק “שער הכסף” השנוי במחלוקת, שאומר שאם קבוצה תוביל בהפסקת המחצית של הארכה, היא תוכרז כמנצחת. החוק נכנס לתוקף במשחק זה, כשטראיאנוס דאלס כבש את שער הניצחון בדקה ה-105, העניק באופן רשמי ליוון את מקומה בגמר, והכניס את אוהדיה לאופוריה.

במשחק הגמר פגשה יוון את המארחת פורטוגל, במה שהיווה את הפעם הראשונה בהיסטוריה בה משחק הגמר הוא שחזור של משחק הפתיחה של הטורניר. לאחר ההפסד ליוון בתחילת התחרות המארחת ניצחה ארבעה משחקים ברציפות כדי להעפיל לגמר, כשהיא מנצחת את רוסיה וספרד בשלב הבתים, את אנגליה ברבע הגמר ואת הולנד בחצי הגמר. בעקבות השחזור, הייתה לה ההזדמנות לנקום על ההפסד אותו נחלה במשחק הפתיחה.

למרות שניצחה במשחק שנערך ביניהם מוקדם יותר, הגיעה יוון כאנדרדוג למשחק אל מול התמיכה לה זכתה פורטוגל ביציעי אצטדיונה של בנפיקה בליסבון. למרות זאת, בדקה ה-57 העלה חריסטיאס את יוון ליתרון, לאחר כדור קרן של אנגלוס באסינאס. השער של חריסטיאס השתיק את האוהדים המקומיים, לעומת האוהדים היוונים שהיו באתונה ולא ידעו את ליבם מרוב אושר. בהמשך המשחק פורטוגל שלטה יותר בכדור, אבל ההגנה המפוארת של היוונים, שהפכה לסמל הגאווה שלהם לאורך הטורניר כולו, הייתה יציבה והתמודדה עם ההתקפות שבאו מולה. לכריסטיאנו רונאלדו הייתה הזדמנות טובה להשוות ברגעי ההכרעה, אך הוא לא הצליח ליישם אותה לשער. יוון החזיקה מעמד כדי לנצח 1–0 קטן-גדול, והיא זכתה בטורניר. ההישג של הנבחרת היוונית נחשב בעיני רבים לאחד מהפתעות הגדולות בהיסטוריית הכדורגל, אם לא לגדולה ביותר. בתחילת הטורניר, היו ליוונים סיכויים קלושים לעשות זאת, והם שברו אותם לרסיסים וזכו בטורניר הבינלאומי הראשון והיחיד שלהם עד כה. קפטן הנבחרת, תאודורוס זגוראקיס, נבחר לשחקן הטורניר לאחר שהוביל עם מנהיגותו את יוון וביצע הכי הרבה תיקולים בטורניר כולו.

הניצחון של יוון העלה אותה בדירוג העולמי של פיפ”א מהמקום ה-35 ביוני 2004 למקום ה-14 ביולי 2004, במה שנחשב כאחת מהעליות הגדולות בחודש בודד בדרג העליון של הדירוג. הניצחון של יוון ביורו 2004 הוא אחד מהישגי הספורט הגדולים ביותר בתולדות המדינה לספורט קבוצתי. הנבחרת הופיעה על בולים וקיבלה מדליות מנשיא המדינה, וכמו כן הוצפה באנשים נלהבים מרחבי יוון שיצאו לראות את הקבוצה נוסעת עם הגביע משדה התעופה באתונה לאצטדיון פאנאתינאיקו, שבו חיכתה להם ההנהגה הפוליטית והדתית היוונית. הזוכים ביורו 2004 נבחרו כ”נבחרת העולם של השנה”.

כדי להבין את האחדות בנבחרת היוונית ניתן להסתכל על שני הציטוטים הבאים:

“זה היה יותר כמו משפחה”, אמר פנאיוטיס פיסאס, המגן השמאלי של הנבחרת היוונית. “זו לא הייתה אחת מהנבחרות האלה עם 55 שחקנים. היו לנו 20 בערך שהיו תמיד בסגל – והמאמן היה מביא עוד שניים או שלושה כדי להסתכל עליהם – וכך היינו מאוד קרובים. היינו מקריבים הכל אחד למען השני”.

חבר אחר בנבחרת ההיא, ואסיליס ציארטס, הסכים עם ההגדרות של חברו: “כולנו היינו שווים ביחד, כולנו היינו מחוברים. זה היה ייחודי”.

לאורך כל הטורניר יוון הייתה במוקד תשומת הלב, אם לטובה ואם לרעה. הנבחרת ספגה גלים של ביקורת והיא הואשמה בהיותה בעלת סגנון משחק משעמם, הגנתי, שלילי. כזה שמוציא את ההנאה מהתחרות ומרוקן אותה משמחה, ואף חונק משחקים וקבוצות טובות יותר. את כל שלבי הנוקאאוט ניצחה יוון בתוצאה 1-0, שהיווה הוכחה נוספת לחוזקתה בהגנה, לדרך המשחק המרדימה שלה ולכך שלא היה לה שחקן אחד שהתעלה מעל השאר. יורו 2004 נכתב כאחד הטורנירים הגרועים בהיסטוריה, ניצחון לאנטי-כדורגל, ניצחון של הפועלים על האומנים. כל אירופה הסכימה עם טענות אלו, כל אירופה מלבד יוון. כך לדוגמא, מישל פלאטיני, שהיה חבר בוועד הפועל של אופ”א, חושב שמה שחוללו היוונים ביורו 2004 היה רע לעסקים, ועלו חששות שמא הם עלולים לעודד נבחרות אחרות ללכת בעקבות סגנון המשחק שלהם שכן ניתן היה לראות שהוא נותן להם סיכוי אמיתי.

סיפור זכייתה של יוון הוא סיפור מעורר השראה. הנפתו של הגביע ביורו 2004 היא ההוכחה שהכל אפשרי בעזרת אמונה וחיבור בין אנשים, ושלכל מדינה יש סיכוי ממשי להצליח ברמה הבינלאומית. גם ממבט של 20 שנים לאחור, זהו אחד הסיפורים היפים והמפתיעים ביותר בהיסטוריית הכדורגל, כזה שעד היום אנשים ברחבי העולם שואלים את עצמם – “האם זה באמת קרה?”. הנבחרת היוונית תפסה לעצמה מקום של כבוד בפנתיאון היווני, משימה לא פשוטה בפני עצמה. היא עדות לכך שאחדות, חיבור, מנהיגות והקרבה יכולים לקחת חבורה של אנשים – אנשים שאירופה לא ספרה אותם – ולהביא אותם לפסגת האולימפוס.