במשחק כל כך קריטי עבור ליברפול, משחק שיכל להוביל לתואר האחרון שלה תחת יורגן קלופ, משחק בו האוהדים האמינו שהכל אפשרי – ליברפול נראתה כאילו היא פשוט מוותרת מראש. במקום להילחם על כבוד, תואר והיסטוריה, זה היה נראה שליברפול פשוט נלחמה כמו ב’מלחמת כריות’.
מסע הפרידה של יורגן קלופ ממשיך להידרדר מיום ליום. אחרי ההפסד הביתי לקריסטל פאלאס ביום ראשון, שעלה לאדומים במקום הראשון בטבלת הפרמייר ליג, ליברפול הודחה אמש מהליגה האירופית אחרי שנכנעה לאטאלנטה 3-1 בסיכום שני המשחקים.
ליברפול פתחה בהרכב חזק. ה-4-3-3 הקלאסי, אך עם שינוי מינורי כשקודי גאקפו פתח על חשבון דארווין נונייז. המארחת מצידה פתחה עם 3-4-3 דינמי מאוד. כשהיא התגוננתה – שחקני האגף זאפאקוסטה ורוג’רי הצטרפו לשלישיית הבלמים בחוליית ההגנה, והמערך משתנה למעין 5-3-2. אבל כשהכדור ברגליים של אטאלנטה, הכנפיים מצטרפים ממש כמו קיצוניים קלאסיים, והיא מעבה את החוד כשקופמיינרס עולה גבוה לצד שני החלוצים סקמאקה ומירנצ’וק.
הקונספציה:
לא סתם תיארתי את המפגש הערב כ’מלחמת כריות’. ההיגיון אומר שבקמפיין האחרון של יורגן קלופ ליברפול יבואו להילחם כמו שלא נלחמו מעולם נכון? אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד. למרות שעלו ליתרון מוקדם מפנדל של מוחמד סלאח, ליברפול שיחקה היישר לרגליים של אטאלנטה, שמצידה אפילו לא התאמצה.
הפנדל המוקדם נגרם כתוצאה מנגיעת יד ברורה ברחבה. מוחמד סלאח דייק, והעלה את ליברפול ליתרון מוקדם. אוהדי ליברפול ציפו שהשער ייתן לקבוצה רוח ועוצמה, אך בפועל החבורה של יורגן קלופ פשוט שיחקה כדורגל רך.
הכדורגל של ליברפול לא היה ראוי להגיע למצבים, ואת המצבים אליהם היא כן הגיעה – החמיצה. ה’ראש לשועלים’ אמש היה מוחמד סלאח שפשוט החטיא בנאיביות פעם אחר פעם מצבים נוחים להפליא.
הנאיביות הזו לא פסחה גם על החלק ההגנתי, שלא פעם החולייה האחורית עשתה שגיאות שאילולא יום מוצלח של אליסון אולי היו מביאות ניצחון נוסף לאטאלנטה.
הקבוצות ירדו למחצית כשליברפול מובילה 1-0, אך היא עדיין הייתה זקוקה לפחות ל-2 שערים כדי לשמור על סיכוייה להעפיל.
מליברפול שהכרנו בשנים האחרונות, היינו מצפים לשיחת עידוד אדירה בחדר ההלבשה, והסתערות על המגרש במחצית השנייה. אך שוב התאכזבנו. ללא שינויים ב-11 גם לא הגיעו שינויים על כר הדשא, וככל שעברו הדקות – ליברפול רק הייתה נראית יותר מובסת ועייפה.
אטאלנטה ניצלה את החולשה הזו לטובתה. במחצית השנייה, הקבוצה המסוכנת יותר על הדשא ללא ספק הייתה אטאלנטה.
למרות שהחזקת הכדור הייתה חד צדדית, אטאלנטה הובילה במדדים:
- בעיטות לשער – 7 מול 2(!).
- שערים צפויים – 0.60 מול 0.16.
- קרבות שניצחה – 38 מול 37.
אפשר לבוא לקראת ליברפול ולהאשים את העייפות – שללא ספק קיימת אחרי עונה כזו ארוכה – בתוצאת המשחק, אבל התחושה שאיתה צריכים לצאת אוהדי ליברפול מהמשחק הזה היא שהקבוצה לא ניסתה. היא נכנעה כבר בשריקת הפתיחה בברגמו. במקום להילחם על הגאווה ועל הסמל, ליברפול ‘נלחמה’ כמו ילדים ש’מכים’ אחד את השני בכריות.
ג’אן פיירו גאספריני ראוי לכל המחמאות במשחק הזה, כשקבוצתו הסתכלה בלבן של העיניים לליברפול ושיחקה ללא רגשי נחיתות כל הדרך לחצי הגמר.
האם זהו היה מסע הפרידה של יורגן קלופ? עדיין לא ברור. אבל בעונתו האחרונה בליברפול – המאמן הגרמני נאלץ להיפרד ממירוץ נוסף לתואר, במשחק שמדליק נורת אזהרה עבור האדומים, נורה שזועקת – תתעוררו, לפני שיהיה מאוחר מדי.
We exit the #UEL. pic.twitter.com/lwNWBkNnV3
— Liverpool FC (@LFC) April 18, 2024
