‘מלך ההרים’ | סיפורו של ג’ינו ברטלי

ישנם לא מעט ספורטאים בעולם, מעטים מהם מצליחים להגיע לפסגה בתחומם. אלו שמצליחים לעשות זאת, זוכים לרשום את שמם בדפי ההיסטוריה של הספורט. בודדים מהם יכולים לומר שההצלחות הספורטיביות הם הישגיהם המשניים. אחד מהם זהו ג’ינו ברטלי. ברטלי, רוכב אופניים איטלקי, נחשב לאחד הגדולים בדורו. רוכב שזכה בכל תואר אפשרי. אולם פסגת חייו הייתה דווקא הצלה של למעלה מ-800 יהודים במשך השואה תחת השלטון הפשיסטי באיטליה. זהו סיפור על גיבור איטלקי שסיכן הכל למען העם היהודי. במשך כל חייו שמר על מעשיו בסוד, ורק לאחר פטירתו התגלו מעשיו. זהו סיפורו של ג’ינו ברטלי.

מלך ההרים

ג’ינו ברטלי נולד בשנת 1914 בפונטה א אמה שליד פירנצה. מגיל צעיר הוא גילה כישרון רב ברכיבה, ובגיל 21 הפך למקצועי לאחר שזכה באליפות איטליה במירוץ כביש. בשנת 1936, שנה לאחר הפיכתו לרוכב מקצועני, זכה ברטלי בג’ירו דה איטליה, המירוץ השני בחשיבותו בעולם. הוא נודע כמטפס מעולה, וכבר בניסיונו הראשון זכה ללבוש את חולצת ”מלך ההרים”, בפעם הראשונה מתוך שבע פעמים בהן זכה בתואר.

שנה לאחר מכן זכה ברטלי שוב בג’ירו דה איטליה, אולם השתתפותו ב’טור דה פראנס’ בוטלה לאחר שכבר הוביל את התחרות, מכיוון שלא הקדיש את נצחונו באחד מן הקטעים לכבוד המשטר הפשיסטי. את הטור דה פראנס של שנת 1938 ניצח ברטלי, על אף תאונה שעבר באמצע המסלול בהרי הפיראנים. הוא היה לרוכב הראשון בהיסטוריה שזכה ב’טור דה פראנס’ בזמן שהוא לובש את חולצת מלך ההרים.

בשל המשטר הפאשיסטי ששרר באיטליה באותם ימים, נמנעה השתתפות איטלקים ב’טור דה פראנס’ של שנת 1939, ומשום כך לא יכל ברטלי להגן על תוארו. מלחמת העולם השנייה התחילה, וברטלי הפסיק להתחרות במשך עשר שנים.  בשנת 1948, בהיותו בן 34 ולאחר כישלון בג’ירו, נראה היה שנסתם הגולל על סיכוייו של ברטלי לזכות שוב ב’טור דה פראנס’, אולם ברטלי הוכיח שהוא עשוי מחומרים אחרים, ופתח בצורה טובה מאוד את הטור. בהיותו בקאן, קיבל ברטלי שיחת טלפון מראש ממשלת איטליה באותה עת שסיפר לו כי נעשה ניסיון התנקשות במזכיר המפלגה הקומוניסטית האיטלקית שנפצע קשה, וכי איטליה עומדת על סף כאוס ומלחמת אזרחים. האווירה באיטליה הייתה מתוחה במיוחד לאחר מערכת הבחירות הדמוקרטית הראשונה לאחר מלחמת העולם השנייה, שנערכה מספר חודשים לפני כן והייתה אלימה במיוחד על רקע המלחמה הקרה. בעקבות ניסיון ההתנקשות פרצו מהומות ברחבי איטליה, וברטלי התבקש לעשות מאמץ מיוחד כדי לנצח בשלב היוקרתי של המרוץ בו עמד להתחרות למחרת, ובכך להסיט את תשומת לב הציבור האיטלקי מהבעיות הפנימיות. ברטלי הבטיח לראש הממשלה כי יעשה אף מעבר לכך וכי יזכה במרוץ כולו.

השלב ההררי, שלמחרת שיחת הטלפון, היה בין קאן ובריאנסון מרחק 274 קילומטרים. לאחר יותר מ-10 שעות של רכיבה, בגשם וברוח, ניצח ברטלי את המקטע ביתרון ניכר, והוא עבר למקום השני בדירוג הכללי. מנהל המרוץ, ז’אק גודה, כתב מאוחר יותר על הופעתו של ברטלי באותו יום:

“נדרש היה יום אפוקליפטי מסוג זה כדי לבטא את האיכות הטוטאלית של האלוף האיטלקי”.

עד סיום המירוץ, ניצח ברטלי בעוד שלשה שלבים וסיים כמנצח בפריז כשהוא מוביל בפער של יותר מ-32 דקות על המקום השני. בנוסף, זכה ברטלי בתואר “מלך ההרים”, והשלים ניצחון שנחשב לאחד מהשיאים בהיסטוריה של ה’טור דה פראנס’. למרות השביתה הכללית שפרצה באיטליה בעקבות ניסיון ההתנקשות, נרגעו הרוחות באיטליה לאחר ניצחונו המרשים של ברטלי שתרם לרגיעה במדינה.

הנמסיס

היריב המשמעותי ביותר של ברטלי היה רוכב אופניים איטלקי בשם פאוסטו קופי, וכמו כל יריבות ספורטיבית טובה היא חצתה את גבולות הספורט. ברטלי גדל במשפחה דתית, ובשל כך קיבל את הכינוי “ג’ינו הפיוס” – כשמם של האפיפיורים שכיהנו בעת פעילותו כרוכב. הוא נהג להתרעם על חבריו לקבוצה שקיללו, והקפיד על תפילה לפני הארוחות. לעומתו, קופי, שהיה צעיר בחמש שנים, גדל בפיימונטה שבצפון איטליה והיה חילוני.

עם אקדח מול הרקה

בזמן מלחמת העולם השנייה, לקח ברטלי חלק פעיל ב’מחתרת באסיזי’. בין השאר הוא פעל להסתרת פליטים יהודים במנזרים, והברחתם לדרום איטליה שנשלטה בידי בעלות הברית. במסגרת אימוניו הספורטיביים, רכב ברטלי על אופניו והגיע לכל מקום מבלי לעורר חשד. הוא ניצל את פרסומו הרב כדי לעשות זאת מתחת לאפם של השלטונות.

כאשר נודע למחתרת על קבוצת פליטים במנזר מסוים, רכב ברטלי לכיוון המנזר כשהוא לבוש בחולצה הנושאת את שמו במטרה שהדבר יסייע לזהותו כרוכב הנודע. הוא אסף צילומים של הפליטים מהמנזרים, והביא אותם למעבדה באסיזי לשם שילובם בתעודות זהות מזויפות. לאחר מכן, הוא העביר באופן דומה את התעודות המוכנות לפליטים שבמנזרים. ברטלי עשה את כל זה תחת עיניהן הפקוחות של משמרות המשטרה הפשיסטית הגלויה והסמויה ושל הצבא הגרמני.

המסמכים הוחבאו בשלדת האופניים, באוכף האופניים ובספר התפילות שנשא ברטלי האדוק. החיפושים, שנעשו לעיתים בכליו במחסומי הדרכים, לא העלו דבר. פעם אחת הוא נקרא לחקירה בווילה, שהייתה ידועה כמפקדה של המשטרה הפשיסטית, בה בוצעו עינויים והוצאות להורג. בחקירתו הוזהר שלא לקיים קשר עם המחתרת. לאחר חקירה זו שלח ברטלי את בני משפחתו למחבוא והמשיך בפעולותיו במחתרת. את כל פעולותיו עשה ברטלי תוך סיכון ממשי לחייו. מספיק שחשד קל היה מתעורר לגביו, וברטלי וכל משפחתו היו נידונים למוות. במשך השואה אף החביא ברטלי משפחה יהודית בביתו עד לשחרור העיר בידי בעלות הברית למרות הסיכון העצום.

חסיד אומות עולם

ברטלי נפטר ב-5 במאי 2000, ומעשי גבורתו התגלו לעולם רק שלוש שנים מאוחר יותר. כשנשאל במהלך חייו על מעשיו במהלך השואה סירב לשתף, ורק ענה כי: “את הטוב יש לעשות, לא להגיד”.

בשנת 2008 ערכו מספר רוכבי אופניים איטלקים, בהם פאולו בטיני, מאוריציו פונדריסט וכדורגלן העבר פבריציו רבאנלי, מסע אופניים מפירנצה לאסיזי – הדרך אותה עשה ברטלי על אופניו בזמן המלחמה, לציון פעולתו האמיצה להצלת פליטים. רק 13 שנים לאחר פטירתו, הוכר ברטלי ביד ושם כחסיד אומות העולם, לאחר עדויות של יהודים רבים שהציל אותם. בשנת 2018 נחנך ביער חרובית שבחבל עדולם שביל אופניים לזכרו. בטקס החניכה השתתפה נכדתו ג’ויה ברטלי. בעבור מעשיו ההרואיים, העניק לו ראש ממשלת איטליה את מדליית הזהב עבור גבורה אזרחית. בנאומו אמר:

במהלך העימות העולמי האחרון, ברוח נוצרית ראויה לציון, ואגב הפגנת גבורה אזרחית מהוללת, שיתף ברטלי פעולה עם גוף מחתרתי אשר העניק מחסה וסיוע לנרדפים פוליטיים ולכאלה אשר נמלטו מהרדיפות הנאצי-פשיסטיות בטוסקנה עילית, והצליח להציל כ-800 אזרחים יהודים. דוגמה נאצלת לגדלות רוח ההקרבה ולסולידריות אנושית

בימים קשים ומורכבים כאלו, אנו מוכרחים להרים ראש ולשאוב כוח ממעשי גבורה כמו אלו של ברטלי, שסיכן הכל למען הטוב והצודק. בתקופה בה נראה שהחושך לעיתים גובר על האור, נרים על נס גם את זכרם של חסידי אומות העולם, האנשים שלא היו חייבים לעשות כלום – ובחרו לעשות טוב. יהי זכרו ברוך.

The great Gino Bartali (Ita) “The Pious” winner of the Giro D ‘ Italia in 1936; 1937 & 1946. An incredible 10 year gap between his first and last win. If the 2nd World War did not disrupted his career, he could have been equal to Coppi in wins. pic.twitter.com/QAPgSj7H5d

— The World of Cycling (@twocGAME) May 3, 2024