ערב צהוב שחור | פ.ס.ז’ 0 – 1 בורוסיה דורטמונד

“פגשנו את הקורה 6 פעמים, היו לנו 31 איומים לשער… אבל לא כבשנו. זה מרגיש בלתי אפשרי להאמין לזה. ה-xG שלנו הערב היה 3, ה-xG של דורטמונד היה בסביבות 0.7… הם כבשו, אנחנו לא. זה כדורגל. אנו מקבלים את פסק הדין. מזל טוב לדורטמונד” ~ לואיס אנריקה

הסטטיסטיקה כמובן תומכת באמירה של לואיס אנריקה.
משחק בו הפריזאים שלטו בכדור (70%), רשמו 30 נסיונות בעיטה (7 דורטמונד) אך רק 5 מהן פגשו את המסגרת (3 לדורטמונד) – זאת כמובן ללא 4 כדורים שפגשו את הקורה של קובל, דבר שמשום מה לא נרשם בסטטיסטקה כבעיטה למסגרת – שזה מעט מוזר שכדור שפוגע במסגרת לא מקבל בעיטה למסגרת. אבל ניחא. זו לא הנקודה.

כשמסתכלים על הסטטיסטיקה ועל מפת הבעיטות אי אפשר שלא להבין את הטענה הבסיסית של לואיס אנריקה לגבי אלילת המזל שלא הייתה לצד הפריזאים הפעם. פריז רשמה 3.25 שערים צפויים מול 0.74 של בורוסיה דורטמונד במשחק בו רק הצהובים שחורים כבשו בסופו של דבר.
5 בעיטות למסגרת, 5 מצבי הבקעה גדולים, 5 החמצות גדולות. חמסה, חמסה, חמסה.

גם כשמסתכלים על הנתונים הנוספים אמש, התובנות של אנריקה עושות שכל.

לא בכל יום רואים משחק בו 44% מהפעולות מתבצעות בשליש אחד של המגרש (השליש ההגנתי של בורוסיה דורטמונד) כשלאחר מכן 39% מהפעולות מתבצעות בשליש המרכזי – רובן של שחקני פריז אגב.
רק 17% מהפעולות אמש התבצעו בשליש ההגנתי של פריז סן ז’רמן.

את השליטה והדומיננטיות של פריז אמש אפשר לראות גם בעמדות הממוצעות כשרוב שחקני דורטמונד נמצאים בחצי שלהם בזמן שרוב שחקני פריז סן ז’רמן נמצאים בחצי של האורחת.

הבעיה מתחילה כשצוללים פנימה – מעבר לנתונים היבשים.

תחילה, כפי שאפשר לראות מהעמדות הממוצעות של שחקני פריז סן ז’רמן – אין באמת חלוץ לקבוצה של אנריקה.
גונסאלו ראמוס אמנם כן הצליח לייצר מספר בעיטות ונגיעות ברחבה, אך 10 מתוך 21 הנגיעות שלו בכדור היו בכלל בשליש המרכזי של המגרש.
אם התכנון של אנריקה היה להשתמש בראמוס כמעין חלוץ מטרה, אפשר לומר שהתכנית לא יצאה לפועל כראוי, זאת למרות הנגיעות ברחבה של החלוץ הפורטוגלי.

השימוש בראמוס היה פשוט לא נכון.

מעבר לכך, אפשר לומר שפריז סן ז’רמן תחת לואיס אנריקה היא לא קבוצה עם אופי דורסני.
לא קבוצה קילרית מצד אחד, וקבוצה שנדמה שמתעוררת אך ורק כשהחרב על צווארה.

במחצית הראשונה נדמה היה שפריז משחקת מעט בנונשלנטיות, כשהיא מחויבת לחלוטין להנעת הכדור הסבלנית בה מאמין המאמן שלה, מה שהפך אותה לקבוצה שבלונית ומאד צפויה.

לראייה הסטטיסטיקה של המחצית הראשונה:

• 0.54 שערים צפויים
• 8 בעיטות
• 3 בעיטות למסגרת

אחרי שער היתרון של מאטס הומלס, לואיס אנריקה החליט לשנות במעט את הגישה והכניס למשחק את מרקו אסנסיו תחילה ולאחר מכן את לי קאנג אין, כששניהם בעצם מאיישים את שני ההאלף-ספייס’ס, כשקיליאן אמבפה עבר לשחק יותר במרכז המגרש.

החילופים של אנריקה היו טובים ושינו לחלוטין את הדרך בה פריז שיחקה כשהיא תקפה מהכנפיים וניסתה למצוא את השחקנים החופשיים בהאלף ספייס’ס וברחבה, אך כאמור, כשהחרב נמצאת על הצוואר, המשימה הופכת להרבה יותר קשה.

פריז רשמה 2.71 שערים צפויים במחצית השנייה, 5 מצבי הבקעה גדולים לעומת 0 במחצית הראשונה ו 4 קורות מהדהדות שכאילו באו להוכיח לנו שכל מה שהתרחש במפגש הזה היה מכתוב. פריז לא תנצח את המשחק הזה ויהי מה.

כאמור – אנריקה פעל נכון אחרי שנכנס לפיגור, אך מצד שני, בחר בגישה מאד שמרנית וחסרת מעוף עד הרגע בו הקבוצה שלו נכנסה לפיגור, מה שמעלה את השאלה: למה לא לשחק בעוצמות שכאלו מהדקה הראשונה.

מצד אחד אנריקה הגיב לא רע למתרחש והיה קרוב מאד לניצחון, אך מצד שני, קצת כמו במשחק הראשון נגד ברצלונה, ההרכב אמש היה מוזר משהו עם הבחירה בגונזאלו ראמוס כחלוץ פתוח על חשבונו של קיליאן אמבפה בחוד וגם על חשבונו של בראדלי ברקולה בכנף שמאל.

לעיתים הבחירות הפשוטות וההגיוניות ביותר, כמו לפתוח עם הרכב שכבר עבד לך ועם גישה יותר התקפית, הם אלו שמכריעות את המפגשים הגדולים ביותר.

אחי איפה אתה?

רגע לפני. ממש רגע לפני המעבר הגדול לריאל מדריד, קיליאן אמבפה קיבל הזדמנות פז בכדי להראות שהוא קורץ מהחומר של השחקנים הגדולים ביותר.
לחץ – אין. שחקן שעבר כל כך הרבה לא אמור להרגיש לחץ במשחקים שכאלו, במיוחד כשהוא יודע שעתידו ישתנה בקרוב מאד ושיש לו את היכולת לשחק את המשחק המשוחרר ביותר שהוא יכול להציג.

אך בדיוק ההפך קרה.

לאורך כל שלב הנוקאאוט, קיליאן אמבפה הרגיש קצת אחרת.
קצת כבד יותר.
קצת איטי יותר בתגובותיו.

בשלב שמינית הגמר עוד ראינו קצת את אמבפה של המונדיאל עם צמד משחקים אדיר נגד ריאל סוסיאדד, אך משהו השתנה בשלב רבע הגמר.
בצמד המשחקים נגד ברצלונה, לא פעם אמבפה נראה מעט מרוחק, מעט מנותק, זאת למרות הצמד במשחק הגומלין.
גם במשחק הראשון נגד בורוסיה דורטמונד אפשר היה להרגיש זאת – דווקא במצב הטוב ביותר אליו הגיע כשבעט לקורה. אמבפה הצליח לייצר לעצמו מצב בעיטה אבל הנגיעה הראשונה שלו בכדור הייתה רעה. מסורבלת. לא מתאימה לשחקן במעמדו.

זה לא שאמבפה היה רע אתמול, אבל הוא לא היה אמבפה. הוא לא היה החיה הטורפת שזכינו לראות לדוגמא בגמר גביע העולם האחרון. הוא לא היה סופר אמבפה.

הסטטיסטיקה שלו אמש הייתה סבירה סך הכל:

• 51 נגיעות בכדור
• 12 נגיעות בכדור ברחבת דורטמונד
• 2 מסירות מפתח
• 22/28 מסירות מדויקות (79%)
• 5 בעיטות
• 3 בעיטות למסגרת
• 0.47 שערים צפויים
• קורה
• 3/3 דריבלים
• 2/2 כדורים ארוכים
• 0/4 הרמות

לא רע. אבל כאמור, לא מספיק טוב למעמד שכזה.

אמבפה שוב נתקל בחומה הצהובה בראשות מאטס הומלס הנפלא, ולא יכל לה. משחק שני ברציפות שפריז סן ז’רמן לא כובשת מול החומה הצהובה.

אך האמת היא, שכנראה פריז לא מספיק טובה. בעיקר מנטלית. קבוצה בבנייה.

כשנשאל אמש נשיא פריז סן ז’רמן אל-חלאיפי על עתידו של לואיס אנריקה הוא ענה: “אתה רציני לגבי השאלה הזו? בכנות, אתה יודע ומבין קצת כדורגל?
אנחנו בונים פרויקט ארוך טווח, והעתיד יהיה מזהיר”.‌‌
בפריז מאמינים בפרויקט שנבנה ללא אמבפה, ויש להם סיבות טובות להיות אופטימיים. הבנייה נעשית בצורה טובה ועם שחקנים כגון זאיר אמרי, ויטיניה, ברקולה, דמבלה ושות’ תחת הנהגת אנריקה, הקבוצה בהחלט יכולה להיות אופטימית.

ואל הטענות כלפי קיליאן אמבפה שלא הופיע כראוי פעמיים ברציפות אפשר להתייחס בשני דרכים:

א. לטעון ששוב הוא כשל בגביע עם האוזניים הגדולות, מה שמראה על כך שהוא לא קורץ מהחומר של הגדולים ביותר.
או…
ב. להבין שכדורגל הוא לפני הכל משחק קבוצתי. אין ואקום.
כשכריסטיאנו רונאלדו משחק לצד קאסמירו, מודריץ’, קרוס, בייל, ראמוס, בנזמה ושות’ – הסיכוי שלו לנצח עולה משמעותית. הוא מוקף בהילה של גדולה, מה שלא היה סביב יובנטוס שלו בהמשך הדרך.
כנ”ל לאו מסי. כשהוא שיחק לצד בוסקטס, צ’אבי, אינייסטה, פויול, ניימאר, סוארס ושות’ – גם הוא היה מוקף בגדולה בתוך אטמוספירה ששואפת תמיד לניצחון, מה שלא היה לו לדוגמא באותה פריז סן ז’רמן.

לכן, זה לא נכון לשפוט שחקנים כשהם לא מצליחים לסחוב קבוצה שאין לה את ההילה הזו אל המעמדים הגדולים ביותר.
משמע, את הביקורת על אמבפה כמנצח גדול או שלא, אפשר יהיה להעביר כשהוא ישחק במועדון הגדול ביותר בעולם הכדורגל כיום, לצד ווינרים בלתי נתפסים כגון ויניסיוס ג’וניור (מס’ 1 לטעמי כיום בעולם), ג’וד בלינגהאם, קרוס, קרבאחל, קורטואה, ואלוורדה ושות’.

המחמאות לאדין טרזיץ’.

המאמן הגרמני הצעיר הכין את קבוצתו בצורה מושלמת מבחינה טקטית.
כן, פריז הגיעה למצבים שלה, אבל דורטמונד הצליחה לשמור על מבנה הגנתי מדהים לאורך שני משחקים, וכעת כל אירופה מתפעלת מפריים מאטס הומלס שמפקד בגאון על החומה הצהובה.

בורוסיה דורטמונד עושה גמר אלופות ראשון מאז 2013, בו הפסידה לבאיירן מינכן בוומבלי.
האם ההיסטוריה תחזור על עצמה?

גיליון ציונים