ראול זה ריאל וריאל זה ראול: הסמל הגדול של הבלאנקוס חוגג 47

אז אחרי שפגשנו אתמול שחקן שכל חייו שיחק במועדון אחד, היום נעבור לשחקן שמזוהה יותר מהכול עם מועדון אחד, אליו הגיע בטעות ממחלקת הנוער של היריבה העירונית. ראול, מלך ההופעות של ריאל מדריד בכל הזמנים, שחוגג היום יום הולדת 47.

ראול גונזלס בלנקו נולד ב-27 ביוני 1977 בשכונת סאן קריסטובל במדריד. הוא התחיל לשחק כדורגל בגיל 10 בקבוצה של השכונה. אחרי ששיחק בקבוצה במשך שלוש שנים הוא חתם בגיל 13 בקבוצת הילדים של אתלטיקו מדריד. ב-1992, אחרי שנתיים בקבוצת הילדים של הקולצ’נרוס וזכייה אחת באליפות, החליט נשיא אתלטיקו לסגור את מחלקת הילדים כדי לחסוך בעלויות וראול הצטרף למחלקת הנוער של היריבה העירונית ריאל מדריד.

בעונת 1994/95 חתם ראול על חוזהו המקצועי הראשון כשעלה לקבוצת המילואים, הוא כבש 16 שערים בתשעה משחקים בלבד, כולל חמישייה אדירה, וקודם במהירות לקבוצה הבוגרת. הוא סומן כמחליפו של אגדת ריאל אמיליו בוטגירנו, “העיט”, והפך לשחקן הצעיר ביותר שמשחק בקבוצה הבוגרת של ריאל מדריד, שיא שהחזיק מעמד מספר חודשים בלבד ונשבר בידי חברו לקבוצה אלברטו ריברה.

ראול פורח בבירת ספרד

ראול קיבל את הספרה שבע שליוותה אותו לאורך כל הקריירה בריאל. ב-29 באוקטובר 1994 בישל לאיבן זמרונו, את הבישול הראשון בלבן, ושבועיים אחר כך הוא הבקיע את שערו הראשון, בדרבי מול קבוצת ילדותו אתלטיקו מדריד. הוא כבש תשעה שערים עד סוף העונה, ועזר לריאל מדריד להחזיר את האליפות לבירה אחרי ארבע שנים.

ראול המשיך לחורר רשתות בריאל, כשמספר השערים שלו עלה מעונה לעונה. כבר בעונתו הראשונה המלאה בקבוצה הוא זכה בתואר מלך שערי הקבוצה עם 26 שערים בכל המסגרות, אך הקבוצה לא זכתה בתואר משמעותי וסיימה במקום השישי בליגה, המיקום הגרוע ביותר מאז 1977.

באוקטובר 1996 זומן ראול לראשונה לנבחרת ספרד, למשחק נגד צ’כיה. הטורניר הגדול הראשון שלו היה מונדיאל 1998, בו הודחה ספרד כבר בשלב הבתים. בעונה שלאחר מכן האליפות חזרה לריאל, וראול שוב הבקיע מעל 20 שערים. באותם שנים ריאל ציינה מעל 30 שנה ללא הגביע עם האוזניים הגדולות, וחלמה על הגביע השביעי.

המלך של ריאל מדריד

החלום התגשם בעונת 1997/98, אז ראול וחבריו ניצחו 0:1 את אלופת אירופה הקודמת יובנטוס, ופתחו ברצף של שלוש זכיות תוך חמש שנים (2000 ו-2002) כשראול כובש בשני הגמרים האחרונים, לצד שתי אליפויות נוספות (2001 ו-2003). ב-2002 ירש ראול את תואר קפטן נבחרת ספרד מפררננדו היירו, כששנה לאחר כן הוא ירש ממנו גם את תואר קפטן ריאל מדריד.

ב-2005 הפך רול לשיאן השערים בתולדות ליגת האלופות, ושיאן ההופעות, תארים אותם איבד כמעט עשור מאוחר יותר לכריסטיאנו רונאלדו. ב-2006 שיחק ראות את משחקיו האחרונים בנבחרת ספרד, כשהודח עם חבריו בשמינית הגמר עם הפסד 1:3 לצרפת של זידאן. ליורו 2008 הוא כבר לא זומן למרות מחאות ציבוריות, ספרד בלעדיו יצאה לרצף אדיר של זכייה ביורו-מונדיאל-יורו.

ב-2009 הוא הפך למלך שערי ריאל מדריד עם 309 בכל הזמנים, תואר נוסף אותו איבד לכריסטיאנו 6 שנים מאוחר יותר. הוא הוסיף עוד 14 שערים עד עזיבתו את ריאל בסיום עונת 2009/10. הוא עזב כמלך הבלתי מעורער של ריאל מדריד, כמלך השערים (323) וההופעות (741) שיא בו הוא מחזיק עד היום. בגזרת התארים עזב ראול את ריאל עם שש אליפויות, שלוש אליפויות אירופה ועוד שישה תארים קטנים. הוא היה כל כך מזוהה עם הבלאנקוס, עד שנהוג היה לומר עליו בבירה הספרדית: “ראול זה ריאל, וריאל זה ראול”.

ראול עוזב את ריאל

ראול עזב את בירת ספרד לגרמניה אל שאלקה 04, שם הבקיע כבר במשחקו הראשון בניצחון 1:3 על באיירן מינכן. הוא שיחק בגרמניה שנתיים, הבקיע 40 שערים, עזר לקבוצה לזכות בגביע והוביל את המועדון להעפיל לראשונה בתולדותיו לחצי גמר ליגת האלופות. בסיום עונת 2011/12 הודיע כי נגמר זמנו באירופה וחתם באל סאד הקטארית. לאחר עזיבתו, שאלקה הודיעה על הפרשת הספרה  7 לאור תרומתו למועדון.

ראול שיחק בקטאר שנה, בסיומה הודיע על פרישה מכדורגל. לאחר מכן הוא חזר בו וחתם בניו יורק קוסמוס מה NASL – ליגת הכדורגל הצפון אמריקאית. הוא עזר לקבוצה לזכות באליפות, ופרש בנובמבר 2015 אחרי שבישל שער בגמר הליגה שהיה משחקו האחרון בקריירה.

אחרי הפרישה הצטרף ראול לצוות המקצועי של ריאל מדריד, ואימן את קבוצות הילדים והנוער של הבלאנקוס. ביוני 2019 הוא מונה כמאמן ריאל מדריד קסיטליה, קבוצת המילואים של המועדון המשחקת בליגה השלישית. הוא זכה עם הקבוצה בליגת האלופות לנוער בשנת 2020, ונשאר מאמן הקבוצה עד היום למרות הצעות מקבוצות שונות באירופה.

האם ראול היה צריך להישאר יותר שנים בריאל מדריד?

3 תגובות
  1. אלכס כותב

    המלך ראול גונזאלס בלאנקו ריאל מדריד בשלמותה

  2. מדרידיסטה כותב

    הייתי רוצה לראות אותו

  3. סער וולרשטיין כותב

    ראול וקרלס פויול היו הסמלים של כל מה שיפה בין בריאל מדריד וברצלונה, היכן יש עוד קפטנים כאלה?

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן