ג’וד בלינגהאם | האביר הלבן

 

אני רציתי את ג’וד בלינגהאם בריאל מדריד! שלחתי לו הרבה הודעות במהלך השנה האחרונה. האמת היא ששלחתי לו הודעה בכל יום ואמרתי לו: ‘בוא למדריד’.

הדובר הוא ויניסיוס ג’וניור.

יש משהו בריאל מדריד שהופך את כל השחקנים שלובשים לבן לחלק בלתי נפרד מהמועדון. קצת כמו הסימביוזה של ונום, כן כן, אותו ונום של מארוול. רק בלבן. האמת שיש גם בשחור אם מחשיבים את מדי החוץ.
ובדיוק כמו בקומיקס של ונום, הטפיל המדרידיסטי מבצע סימביוזה עם הגוף עליו הוא משתלט.
מי שנקלט בתוך תהליך הסימביוזה, הופך למעין גיבור על.

ואני יודע שלמילה טפיל יש קונוטציה שלילית, אך שוב, זה לא המקרה בקומיקס המדובר.
זה תהליך של העצמת DNA לרמה חייזרית.
מי שלא נקלט אגב, נבעט החוצה.

זה תהליך שיכול לקחת זמן, כמו במקרה של ויניסיוס ג’וניור למשל, אבל גם כשויניסיוס שיחק רע, הייתה התחושה שהוא שייך. שיש לו משהו אחר בדם. שהסימביוזה עדיין בתהליך קליטה, והמסרונים האלו ששלח הברזילאי לג’וד בלינגהאם, הם בדיוק הדבר עליו אני כותב – תהליך שהופך את השחקן למועדון.
לשגריר גאה.
למנהל.
לאיש יחסי ציבור.
לסקאוט.
למגייס.

מועדון שעל דגלו חרוטה המילה “הצלחה” דואג שהחל מהרגע הראשון של תהליך הסימביוזה, ההבנה הזו שצריך לעשות ככל האפשר בכדי להצליח, היא מוטמעת ב DNA של האדם, בדם.
האדום הופך ללבן.
או לשחור אם נוסעים למשחקי חוץ.

תהליך הסימביוזה לא לקח זמן בכלל אצל ג’וד בלינגהאם.
זו הייתה התאמה מהטמעה ראשונה.

הטפיל המדרידיסטי קיבל טעימה ראשונה מהדם של ג’וד בלינגהאם והגיב בהתאמה ובהתלהבות:

“אווווווו, אני אוהב את זה. יש פה דם מנצח. יש פה בן אנוש שמריח דם. יש פה שחקן כדורגל שלם… הקשר ההיברידי המודרני… זה לא בן אנוש, זו מכונה! והוא רק בן 20? אוווווו, אנחנו הולכים להנות ממך לתקופה ארוכה. אני אוהב!”.

ככה אני לפחות מדמיין את זה בראש שלי עם קולו של ונום מהיקום הקולנועי של מארוול.

המספרים של ג’וד בלינגהאם מפוצצים:

9 משחקים
8 שערים (4 מהם שערי ניצחון)
3 בישולים
6 תארי איש המשחק

אבל הוא כל כך הרבה יותר מהמספרים האלו.

כאמור, רק בן 20 ונדמה שהוא לא רק השחקן הטוב ביותר בקבוצה, ובפער, אלא גם המנהיג של הקבוצה.
בתקופה של כמה חודשים, הוא איכשהו הצליח להשתלט על הקבוצה בכל הקשור לפן המנטלי שלה וקצת להשכיח את לוקה מודריץ’ וטוני קרוס, שהיו הרבה יותר ממנהלי משחק, אלא בעצם הקפטנים האמיתיים של הקבוצה.

בלינגהאם מדרבן את חבריו, מתלוצץ עם יריביו כשצריך בכדי להוריד לחץ, מתעלק על השופטים כשצריך ומתלהב כמו ילד קטן עם כל שער שנכבש.

כפי שנכתב בסיכום המשחק (של רוני קרסינקר), ג’וד בלינגהאם מריח דם.
בכל הקשור לעירנות ותפיסת המרחב, הוא חי את המשחק ברמות הכי גבוהות של המשחק.

זה לא מקרי שהוא תמיד, אבל תמיד שם על הריבאונד.
לא לא מקרי שהוא היה זה שחטף את הכדור בשער הראשון של ריאל מדריד.

כאמור, בלינגהאם מריח דם, והוא מדביק גם את חבריו לקבוצה בגישה הזו.

שניות לפני השער של ויניסיוס, אפשר לראות את בלינגהאם קורא את הסיטואציה לקראת חטיפה, אבל הוא לא היחיד!

גם ויניסיוס וגם רודריגו עירניים מאד לסיטואציה והם כבר עם העיניים והמחשבה על החטיפה ועל הריצה לשטח הפנוי מולם.
בשניה אחת ובתיאום מושלם, שלושתם דהרו לכיוון השער.

צמד הברזילאים הבינו את תפקידם גם בשער השני של ריאל מדריד.
ההבנה שגם התנועה שלהם ללא כדור, אלא רק הנוכחות שלהם, מייצרת מצבי הבקעה.

המיקום של השניים מאד ייחודי, כי הוא בעצם מכניס את כל נאפולי לבעיה.

האם הבלם השמאלי צריך לצמצם לקראת רודריגו? האם די לורנצו המגן הימני צריך לרדוף אחרי ויניסיוס? מה עושים במצב הזה?

וזו בדיוק הגישה של קרלו אגב – הכדורגל העקרוני. נקום וניפול על חופש התנועה ולא על העמדות שמקובעות על הלוח הטקטי.

וקצת כמו קרלו אנצ’לוטי, שהוא אולי אחד המאמנים היותר סתגלנים במשחק, נקרא לזה מאמן גמיש מחשבתית שעובד על סמך אינסטינקטים, כך גם ג’וד בלינגהאם.

הנשק הגדול ביותר של בלינגהאם הוא המוח שלו שמאפשר לו גיוון איכותי כל כך רחב.
לא סתם אני מכנה אותו הקשר ההיברידי המודרני.
יש בו את הדינמיות של מודריץ’, הסטייל של זידאן, התנועה ללא כדור של תומאס מולר ואת חוש טרף של האלאנד.

ויניסיוס אגב רק ירוויח מהגעתו – הוא מתחיל אבולוציה משלו כשחקן התקפה שלם והוא יצמח לצידו של בלינגהאם.
כנ”ל רודריגו. התנועה שלו ללא כדור מתגמלת, גם אם לא ברמה האישית, אז ברמה הקבוצתית.

לכל אוהד ריאל מדריד שקורא טקסט זה אגיד:

קיבלתם כישרון של פעם בדור. שחקן שיכול לשכתב את דפי ההיסטוריה. זוכה פוטנציאלי של מספר כדורי זהב.

ואם חשבנו שהדור הזה יהיה שייך לאמבפה והאלאנד, קצת כמו הדור הקודם של לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו, אולי בלינגהאם יהיה זה שישנה את המשוואה ויחזיר דווקא את תפקיד הקשר ההתקפי אל קדמת הבמה.

קצת כמו זינדין זידאן.

אוהדי ריאל מדריד – הצדיעו לאביר הלבן.