בלתי נשכח: 26 שנה ל’משחק השרוכים’

זו הייתה שעת ערב מוקדמת, אצטדיון פסטורלי במורדות הכרמל. כ-10,000 אוהדי בית”ר עומדים ביציעי קריית אליעזר, ויחד עם עשרות אלפי אוהדים בבית לא מצליחים אפילו לנשום בצורה סדירה.

“הכדור של אבוקסיס עכשיו, צריך למסור אותו. גם קורנפיין בתוך הרחבה, וההזדמנות…וקורנפיין… לא הולך. עוד פעם – כן! שער! פישונט! פישונט כובש ומעלה את בית”ר ל-3:2… הקהל פורץ למגרש והשופט לא יוכל להמשיך את המשחק הזה…”

אלו היו 7 דקות מהארוכות שידע המשחק. 7 דקות שאוהדי בית”ר כבר ידעו, לא הרגישו – ידעו, שאת האליפות הזו הם הולכים להפסיד. אלו היו דקות מורטות עצבים, כעס חרדה מתח וייאוש התערבבו זה בזה. אבל אותן דקות מגדירות הכי טוב את בית”ר ירושלים: “תמיד קשה, תמיד קשוח. אבל כשזה מגיע – זה הכי מתוק שיש”.

הרקע:

עונת 1997/1998 בכדורגל הישראלי הייתה מותחת במיוחד.  זו הייתה השנה הלפני אחרונה בה הליגה הבכירה נקראה “הליגה הלאומית”. הליגה כללה 16 קבוצות, ששיחקו ביניהן 30 מחזורים בשיטת בית וחוץ. בדומה להיום, שני קבוצות האחרונות בטבלה היו יורדות אל הליגה השנייה, מקומות 2 – 4 היו מזכים בכרטיס למפעלים האירופאיים השונים, והמקום הראשון היה מביא בעיקר את האליפות הנחשקת. באותן שנים, מכבי חיפה ומכבי תל אביב התקשו בזירה המקומית, והליגה נשלטה בידי שתי קבוצות שרצו בצמרת לאורך כל העונה – בית”ר ירושלים והפועל תל אביב. גם התחתית הייתה צמודה מאוד, ולאחר שהפועל אשקלון הבטיחה את ירידתה, הפועל באר שבע, בני יהודה, הפועל בית שאן ומכבי אשדוד נאבקו נגד הירידה.

שני מחזורים לסיום העונה, הובילה בית”ר את הטבלה ביתרון נקודה אחת בלבד על הפועל תל אביב. בית”ר ירושלים יצאה באותו מחזור למשחק חוץ נגד הפועל בית שאן, בעוד הפועל תל אביב אירחה בבלומפילד את הפועל פתח תקווה. פתח תקווה הייתה ממוקמת במרכז הטבלה, ללא סיכוי לרדת ליגה או להגיע לאירופה, ובעצם היא כבר הייתה בסוף העונה. בית שאן, כאמור, נלחמה על חייה בליגה והייתה חייבת כל נקודה בניסיון לשרוד. בהתחלה, בית שאן הייתה אמורה לארח את בית”ר באצטדיון המקומי בבית שאן. אלא שהמשטרה חששה מאסון שייגרם כתוצאה מהקהל הרב של בית”ר שהיה צפוי להגיע לאצטדיון הקטן. בשל כך, הוחלט להעביר את המשחק לאצטדיון קריית אליעזר, שהיה גדול בהרבה והכיל כ-14,000 מקומות.

בשל חשיבות המשחקים והשפעתם הרבה האחד על השני, הוחלט לקבוע שעה אחידה בה יחלו 4 משחקים קריטיים:

ביתר נגד בית שאן בקריית אליעזר, הפועל נגד פתח תקווה בבלומפילד, וגם משחקיהם של הפועל באר שבע נגד הפועל ירושלים בטדי ושל בני יהודה נגד הפועל חיפה בשכונת התקווה – משחקים שהיו בעלי חשיבות רבה למצבה של בית שאן.

לא אהבתי בלשון המעטה את מה שהיה בדרבי מצד הקהל שאני חלק ממנו אבל מי שהפך את משחק השרוכים לפולקלור, עושה מזה צחוק ומעז להגיד שמה שקרה בדרבי זה הדבר הכי פחות ספורטיבי שהיה בכדורגל הישראלי מדבר מפוזיציה, יש לו זיכרון קצר ושלא יטיף לי מוסר. בכלל לעשות השוואה בין האירועים זאת הזיה. pic.twitter.com/JqOLFFxUaH

— חיג׳ו (@ido_elkabetz) October 13, 2022

מהלך המשחק:

על אף שנקבע כי כל המשחקים יחלו באותה השעה, צוות שידור המשחק בקריית אליעזר בראשות יורם ארבל ביקש משופט המשחק ארכה של 10 דקות. השופט אישר את הבקשה, והמשחק יצא לדרך באיחור של 9 דקות.

3 וחצי דקות מתחילת המשחק, הגיעה ההפתעה הראשונה של הערב. התקפה מסודרת של בית שאן שכלל מסירות מצד לצד, הגיעה עד לרחבה הבית”רית. הכדור טייל ברחבה, הגיעה לזלקו אצ’יץ’ שעמד על קו הרחבה ושלח טיל אדיר לרשת העליונה של איציק קורנפיין. 1-0 הפועל בית שאן. בית שאן ממש לא עשתה חיים קלים לירושלמים, ובדקה ה-38 קשר בית שאן, שמעון דנן, בעט כדור נהדר שכבר עבר את השוער, אך מגן בית”ר, שמוליק לוי, עמד על קו השער ועצר את הכדור בידו. לוי כמובן נשלח החוצה בכרטיס אדום, הותיר את בית”ר ב-10 שחקנים, והעניק לבית שאן כדור עונשין מ-11 מטרים.

מי שניגש לבעוט את כדור העונשין יהיה מי שיהפוך לימים לגיבור המשחק – איתן טייב. זו הייתה עונת הפריצה של טייב. טייב, ששיחק בעמדת הבלם, היה באותה עונה בן 27. הוא רשם 8 שערים מעמדת הבלם ומשך עניין מהקבוצות הגדולות בליגה. חמישה משעריו הגיעו מכדורי עונשין – והוא רשם באותה עונה 100% דיוק בפנדלים. טייב קיווה להמשיך את היכולת שלו גם באותה בעיטה גורלית – אך הלחץ הכריע אותו והוא בעט לשמיים. מאותו רגע, טייב הפסיק לתפקד על המגרש. את אותו הערב הוא סיים כמנודה בכדורגל הישראלי, אבל לא בגלל הפנדל שהחמיץ. נגיע לכך בהמשך.

בתוך תוספת הזמן של המחצית הראשונה – הגיע השיוויון המיוחל. כדור שהוגבה לרחבת בית שאן הורחק עד ליוסי אבוקסיס, שלקח את הכדור, והגביה אותו בצורה מושלמת לראשו של סטפן שאלוי שנגח פנימה. הכל עדיין פתוח. השחקנים ירדו לחדרי ההלבשה, והאוהדים הצהובים כבר החלו לחגוג.

בדקה ה-61 הגיע מהפך נוסף במשחק הדרמטי. קשרה של בית”ר, יוסי אבוקסיס, הוכשל על סף הרחבה של בית שאן, וקיבל כדור חופשי מסוכן. אבוקסיס לקח את הכדור, סובב אותו בצורה פנומנלית לחיבורי השער של מאיר כהן, ורץ לחגוג עם הקהל הצהוב תוך שהוא מצביע על הסמל הבית”רי. אלו היו ימי התהילה של אבוקסיס אצל הקהל הצהוב, ומאז עברו הרבה מים בנהר. ספק אם לאחר האמון המחודש שקיבל וה’בגידה’ שנתן בתמורה אבוקסיס יזכה שוב לאהבה כזאת בצהוב, אבל הוא בוודאות עוד יתגעגע אליה.

כשכבר היה נראה שהכל גמור, ובית”ר ירושלים בדרך לאליפות נוספת, הגיע אלמוג חזן. חזן, שהיה באותם ימים בן 24, נכנס כמחליף בדקה ה-68 של המשחק. עד אז הוא מיעט לשחק, ובאותה עונה הוא שותף ב-16 משחקים בלבד. בדקה ה-86 קיבל חזן את הכדור בקצה הימני של הרחבה, ושחרר בעיטה אדירה לחיבורים השמאליים של קורנפיין במה שהיה לשער הבכורה שלו בליגת הבכירה.

2-2, הלם מוחלט בקריית אליעזר, הלם מוחלט בירושלים.  

באותם רגעים גם הגיעו הידיעות מבלומפילד: הפועל תל אביב ניצחה 1 – 0 את הפועל פתח תקווה. הפועל עלתה למקום הראשון ביתרון נקודה, כשנותר רק עוד משחק אחד לסיום העונה. האוהדים בבלומפילד כבר פרצו אל הדשא, ואף פתחו שמפניות במטרה לחגוג אליפות נוספת. האוהדים הצהובים ביציעים עם האוזניות ומכשירי הרדיו רצו לפרוץ בבכי, על הספסל הצהוב התרחשה המולה, ועל המגרש השחקנים ניסו לעשות הכל כדי להביא את שער האליפות. ניסו וניסו – ובסוף הוא הגיע. במקביל הגיעה גם התוצאה ממשחקה של הפועל באר שבע, שהפסידה להפועל ירושלים, מה שהבטיח את הישארותה של בית שאן בליגה הבכירה.

בדקה ה-93 קיבלה בית”ר כדור קרן, ושלחה למעלה את כולם, כולל את השוער איציק קורנפיין. יוסי אבוקסיס החל את המהלך באגף השמאלי, הכדור טייל ברחבה והגיע לקורנפיין שבעט, אך הוא נבלם על יד ההגנה. הכדור הגיע לאישטוון פישונט, שבעט בעוצמה אל הרשת, כבש את שער הניצחון, ונתן את האות לתחילת חגיגות האליפות. הקהל הבית”רי פרץ למגרש בהמוניו, והשופט אייל צור שרק לסיום המשחק. בית”ר ירושלים שמרה על יתרון הנקודה בפסגה, וכבר הרגישה את האליפות. במחזור הסיום שתי הקבוצות ניצחו את משחקיהן, שמרו על הסטטוס-קוו בפסגה – ובית”ר ירושלים הוכתרה לאלופת המדינה.

היום שאחרי:

הטענות לוויתור על המשחק מצידה של בית שאן החלו כבר במהלך המשחק. הפרשן אבי כהן, ששידר את המשחק יחד עם יורם ארבל, טען בתוקף בדקות הסיום כי בית שאן עושה הכל על מנת להפסיד את המשחק. מייד לאחר שער הניצחון של בית”ר אמר כהן כי: “זה היה ברור, ברור כמו שהשמש ביום בצהריים”.

חיצי ביקורת רבים הופנו כלפי הפועל בית שאן בימים שאחרי המשחק, ואף הועלה חשדות לפיהן הקבוצה מכרה את המשחק מתוך כוונה לעזור לירושלמים לזכות באליפות. בעקבות הביקורת התקשורתית, יומיים לאחר המשחק זומנו שחקני בית שאן לחקירה בחברת האבטחה “מודיעין אזרחי”. השחקנים עברו במהלך החקירה בדיקת פוליגרף בה הם נשאלו האם הם מכרו את המשחק. כלל השחקנים השיבו שלא – וכלל השחקנים יצאו דוברי אמת בבדיקה.

את מרבית חיצי הביקורת ספג הבלם איתן טייב. במהלך שקדם לשער הניצחון, רגע לפני כדור הקרן, נראה טייב רוכן לעבר הקרקע וקושר את שרוכיו. רבים ראו במהלך כניסיון ברור לוותר על המשחק, ומכאן גם נלקח השם המפורסם – משחק השרוכים. טייב הפך משחקן מבוקש למוקצה בכדורגל הישראלי, ובשנת 2002, 4 שנים אחרי, הוא פרש מכדורגל. בעקבות המשחק הופץ דיסק שנקרא: “חברים שרים טייב”, שכלל שירי נאצה שהקליט אוהד הפועל נגד דמויות בכדורגל הישראלי. הדיסק נאסר למכירה ואף נפתחה חקירה פלילית נגד האוהד שנסגרה לבסוף. בשנת 2001, כשלוש שנים לאחר המשחק, טען טייב בראיון שקבוצתו “נתנה” את המשחק לבית”ר ירושלים: “הרגשתי שאנחנו צריכים לתת את המשחק. כל הקבוצה עמדה וחיכתה לגול. כל הקבוצה נתנה את המשחק. בקלטת של המשחק רואים את שחקני בית”ר מגיעים לשער ללא הפרעה.”עם זאת, עד היום טייב טוען כי במעשה קשירת השרוכים לא היה כל ניסיון לוותר על המשחק, וכי הוא עשה זאת בתום לב.

״חברים שרים טייב״ דירוג השירים:
1. הנעליים של טייב
2. נח
3. אייל צור שופט מכור
4. כפיר אדרי – צינגלה בוף
5. נערת הליווי – יוסי יוסי
6. האוטו של פיני
7. אני שונא את בית שאן
8. יורם ארבל – אם רק תאמר דדש
9. שעון בן-טייב https://t.co/FqZzWQI2vB pic.twitter.com/fWer5Edfif

— Eran Laor (@eranlaor) September 5, 2023

ביקורות גם נשמעו על קו ההגנה הנמוך המהלך האחרון של בית”ר, לפיהן בית שאן ניסתה למנוע אפשרות של נבדל בית”רי שיסיים את המשחק. היו שטענו גם ששחקני בית שאן לא שמחו בשער השוויון של חזן, ובשל כך אף אחד משחקני הקבוצה לא ניגש אליו לאחר השער. עלו גם טענות לפיהן בבית שאן פחדו ל”הסתבך” עם הקהל של בית”ר, או שהקבוצה הצפונית רצתה לתת את האליפות לצהובים-שחורים מתוך אהבה לקבוצה.

עם זאת, ועל אף כל הביקורות והטענות, חשוב לציין כי עד היום לא הוכח בצורה חד משמעית שהייתה הטיית משחק או וויתור מצד שחקני בית שאן. עד היום, למעלה מ-20 שנה אחרי המשחק, כמעט כל האנשים שהיו קשורים לבית שאן טוענים בתוקף כי הם לא וויתרו לבית”ר ירושלים בשום צורה. כך לדוגמא, מנכ”ל בית שאן דאז, אבי לוי, הכחיש בתוקף את הטענות השונות, וטען כי קבוצתו רצתה לנצח. גם איתן טייב עצמו חזר בו מהדברים שטען בשנת 2001 ואמר כי: “מעולם לא הייתה מכירת משחק, אף אחד לא הוכיח שהייתה מכירה”.

בעונה לאחר מכן החלה ההידרדרות של בית שאן, שירדה במשך שמונה שנים ארבע ליגות. באוגוסט 2006, 8 שנים לאחר ‘משחק השרוכים’, פורקה הקבוצה סופית על ידי ראש עירית בית שאן עקב חובות של שלושה מיליוני שקלים.

משחק השרוכים הוא מהמפורסמים שידע הכדורגל הישראלי. בצד אחד זוכרים אותו כמשחק של התעלות ספורטיבית, גבורה ויכולת בלתי מתפשרת, ובצד השני זוכרים אותו כמשחק מכור, ביזיוני וכביטוי לחוסר ספורטיביות. עם זאת, את ההיסטוריה אי אפשר לשנות, והאליפות הגיעה לירושלים. את שנות הזוהר החליפו שנים קשות בבירה, חלקן אפילו שנים קשות במיוחד. אבל מה שמשחק השרוכים צריך להזכיר לכל אוהד בית”רי זה את הכלל מספר אחד בצהוב שחור: “תמיד קשה, תמיד קשוח. אבל כשזה מגיע – זה הכי מתוק שיש”.