מותו של האנגאנצ’ה הקדום וצמיחתו של מס’ 10 המודרני, או: הרנסאנס של לירוי סאנה

אין ספק שכל מי שצופה בבונדסליגה העונה פשוט לא יכול לפספס את הנסיקה המטאורית של באייר לברקוזן של צ’אבי אלונסו, שלא רק מהווה תיגר על הדומיננטיות האבסולוטית של באיירן מינכן בליגה, אלא גם מובילה את הטבלה עם מאזן נקי מהפסדים ומהווה קונטנדרית ברורה לתואר האליפות, בהחליפם את השוורצגלבן מדורטמונד.

אבל מה שבוודאי חייב לקבל דגש אף הוא – זו ההתפוצצות הפשוט פסיכית של לירוי סאנה העונה, שמהווה פקטור משמעותי לא רק בפתיחת העונה הטובה של באיירן, אלא גם בפריחה של הארי קיין השנה, שמתחרה על שיאי הכיבושים של לבנדובסקי.

1. מי אתה מס’ 10 מהאליאנץ?

לרוי עזיז סאנֶה (בגרמנית ובצרפתית: Leroy Sané, השם נהגה לֶרוֹי בהגייה גרמנית, לרוּאָה בהגייה צרפתית; נולד ב-11 בינואר 1996 באסן שבגרמניה- בן 28 היום) – הוא בנו של כדורגלן העבר סולימאן סאנה, סנגלי שהיגר בילדותו לצרפת ושיחק בעיקר בווטנשייד 09, ושל המתעמלת הגרמנייה רגינה ובר, שזכתה במדליית ארד בהתעמלות אמנותית באולימפיאדת לוס אנג’לס. סאנה הוא כדורגלן גרמני המשחק בבאיירן מינכן ובנבחרת גרמניה בעמדת הקיצוני.

אבל האמת היא, שההגדרה המילונית לגבי עמדתו היא אנדרסטיימנט של ממש:  סאנה הוירטואוז הוא הרבה יותר מעוד קיצוני. הרבה הרבה יותר, כפי שעוד נראה.

2. הסופרנובה של לירוי.

בנוסף לכדורגל אהבתי, תחום התעניינות נוסף שלי הוא: אסטרופיזיקה וחלל.

מונח ידוע ומאד משמעותי בתחום הוא סופרנובה (בלועזית: Supernova).  זוהי תופעה שבה כוכב מסיבי מתפוצץ משום שהלחץ שההיתוך הגרעיני יוצר בו כלפי חוץ אינו מספיק כדי לאזן את כוח הכבידה העצמי החזק שלו כלפי פנים. הצופה בתופעה כזו ממרחק של שנות אור רבות, יבחין כי בהירות הכוכב גדלה במהירות ובחדות (היא יכולה לגדול פי מיליון ויותר, ואף לעלות על בהירותה של גלקסיה שלמה).

הסופרנובה היא למעשה שלב הסיום במחזור החיים של כוכב כבד: כוכב שמגיע לסוף חייו. בתחילה וברוב שנות חייו של הכוכב, מה שמאזן את לחץ הכבידה פנימה שמאיימת למחוץ את הכוכב על עצמו, הינו הלחץ שנוצר כתוצאה מכוח ההיתוך הגרעיני שמתבצע בליבת הכוכב.

אבל, כאשר אוזל הדלק הגרעיני בכוכב, אין כוח שיתנגד למשיכת הכבידה העצמית שלו – והכוכב קורס לתוך עצמו. המעטפת אז מתרסקת במהירות כלפי ליבת הכוכב, ומהריבאונד של הפגיעה ביניהם נוצר פיצוץ אדיר, ששולח את כל מרכיבי הכוכב הלאה לחלל, ופולט כמות עצומה של אור, אנרגיה, וחלקיקים רבים אל עבר התווך הבין כוכבי.

—את מה שעושה מס’ 10 של באיירן העונה, אין דרך אחרת לתאר חוץ מסופרנובה: למרות שמשחקים לצידו הטובים שבשחקני ההתקפה באירופה, דומה שסאנה של העונה פשוט השאיר להם אבק.

שימו לב לפרפורמנס הפשוט פנומנלי ושובר השיאים של סאנה הלוהט של באיירן השנה:

*הפך את הבונדסליגה למגרש הפרטי שלו:

• מלך הבישולים של הבונדסליגה.
• איומים צפויים (xT) – מקום 1 בבונדסליגה – 3.61.
• איומים צפויים מסחיבות כדור (from Carries xT) – מקום 1 בבונדסליגה- 2.13.
• מקום 1 ביצירת מצבי הבקעה בליגה הגרמנית.
• והיד עוד נטוייה.

*שולט גם באירופה:

• מרכיב את צמד ההתקפה בתרומת גול +אסיסט הטוב באירופה, יחד עם החלוץ האנגלי הארי קיין, עם G\A 48.
• מלך הבישולים בכל אירופה, בכל טופ ה-5 ליגות (אנגלית, ספרדית, גרמנית, איטלקית וצרפתית) עם 11 (והעונה עוד לא נגמרה!).  זאת, כאשר גם ניצח את ההטיה הסטטיסטית, של שחקנים מקבוצות בינוניות או קטנות, שם תלות גדולה במעט שחקני התקפה.
• מלך הדריבלים של אירופה, בכל טופ ה-5 ליגות, גם בניסיונות (128), וגם באחוזים (59.4%!), נתון מרשים ביותר לשחקן כנף, בהקדימו שמות כמו סאביו מג’ירונה, חביצ’ה קבארצחליה מנאפולי, ניקו וויליאמס מבילבאו, ג’רמי דוקו,  קיליאן אמבפה האגדי ועוד.
• מס’ 1 במסירות מפתח באירופה, בטופ 5 ליגות (!)- נתון פשוט מטורף.
• הנתון היחיד בו הוא אינו מוביל ופחות משמעותי הוא מסירות עומק (שם מככב קשרה ההתקפי של לבררקוזן פלוריאן וירץ), שכן זהו אלמנט הפחות מצופה מעמדתו. מאחר שהוא משחק באיזורים התקפיים יותר וגם בכנף, שמקשות על מסירות שוברות קווים, אך מאפשרות מסירות רוחב יעילות. מסירות עומק מאפיינות בדר”כ שחקנים שמשחקים במרכז המגרש, באיזורים מעט יותר אחוריים (קשר מרכזי/התקפי כמו אודגארד למשל).

— אלו נתונים חסרי תקדים, שמשקפים יעילות בלתי נתפסת לשחקן כנף.

אפילו בפלייסטיישן אי אפשר להגיע לדומיננטיות אבסולוטית שכזו.

מס’ 10 של באיירן, שערך השוק שלו 80 מליון יורו, הבקיע השנה 9 שערים (8 בבונדליגה ו-1 בצ’אמפיונס ליג), ומסר לא פחות מ-12 אסיסטים (11 בליגה הגרמנית ועוד 1 בליגת האלופות). ובכלל, 5 פעמים איש המשחק בבונדסליגה העונה ולא בעונה מלאה – לא משקרים.

מלך הבישולים של הבונדסליגה, עם 2 יותר מהשחקן שאחריו (המגן השמאלי הנפלא של לברקוזן הלוהטת, אלכס גרימאלדו בעונת השיא בקריירה שלו), ו-3 יותר מהמקום השלישי, הפליימייקר של דורטמונד, יוליאן בראנדט.

מלך הדריבלים באירופה, עם עליה מטאורית לאורך השנים האחרונות של הכמות (128), והאיכות (59.4%).

שותף לצמד ההתקפי בתרומת שערים (גול + אסיסט) הטוב באירופה, בפער של 12(לא יאומן!) מהמקום השני:

• מקום 1- G\A 48:  הארי קיין (24 שערים ו-5 אסיסטים) ולירוי סאנה (8 גולים ו-11 אסיסטים).
• מקום 2- G\A 36:  לאוטרו מרטינז (19 שערים ו-2 אסיסטים) ומרקוס תוראם (8 גולים ו-7 אסיסטים).
• מקום 3- G\A 36:  מוחמד סלאח (14 שערים ו-8 אסיסטים) (פנומן) ודרויין נונייז (7 גולים ו-7 אסיסטים).
• מקום 4- G\A 35:  סרהו ג’יראסי (17 שערים ו-1 אסיסטים) ודניס אונדאב (13 גולים ו-4 אסיסטים).
• מקום 5- G\A 34:  אולי ווטקינס (11 שערים ו-10 אסיסטים) וליאון ביילי (7 גולים ו-6 אסיסטים).
• מקום 6- G\A 34:  ארלינג האלאנד (14 שערים ו-5 אסיסטים) ופיל פודן (8 גולים ו-7 אסיסטים).

— הדואו הקטלני. מעין סימביוזה סינרגיאלית בין שני שחקני התקפה הנפלאים כל אחד בפני עצמו – אך מופלאים הרבה יותר יחדיו.

אבל רגע אחד, מה הרקע לכל הנסיקה המטאורית הזו של מס’ 10 הבווארי?

3. מותו של האנגנאצ’ה, מס’ 10 הקדום.

הפירוש המילולי הוא קרס, שחקן שמהווה עוגן בהתקפה. הוא היה מקבל את הכדור לעתים תכופות, זוכה לחופש השליטה בקצב המשחק, ומעביר אותו לשחקנים אחרים, התקפיים יותר. בשל חיונו ומרכזיותו, הוא נוטה לשחק במרכז המוחלט, אזור 14. הוא לא היה מרבה להיכנס לרחבה ולא מהווה איום בפני עצמו. באופן היסטורי, האנגאנצ’ה זכה לחופש התקפי והיה פטור כמעט בכלל ממחוייבות הגנתית. דוגמאות קלאסיות לכך היו: חואן ריקלמה הארנגטינאי, ומסוט אוזיל הגרמני-טורקי מריאל מדריד.

עם התפתחות משחק הלחץ, האינטנסיביות והאגרסיביות שעלו, הרי שמשך הזמן הממוצע לביצוע פעולות על גבי המגרש ירד באופן מתמיד, וכך הקשר ההתקפי המודרני נדרש לעבד את תמונת המשחק בין רגע ולהגיב בשבריר שניה. ולכן, עם הזמן, האנגאנצ’ה המסורתי גווע כמעט לחלוטין, ושחקנים נדרשו לבצע התאמות.  אבולוציה.

כך, למשל נולדו קשרים התקפיים הרבה יותר דינמיים, פליימייקרים שתופקדו בכנף כעמדת מוצא, חלוצי כנף מגוונים וכו’.

4. השנים המעצבות בסיטי- קיצוני טהור, לבקשת פפ.

גם במנצ’סטר סיטי, ניתן היה לראות שסאנה הוא שחקן מצויין, עם פוטנציאל עצום. אבל דומה שמשהו היה חסר. על פני השטח, דומה שהוא לא שיחק במלוא המוטיבציה וההשקעה, וכפי שאמר קשרה המרכזי האגדי של ריאל מדריד, טוני קרוס: “שפת הגוף של לירוי היתה בעייתית, ולא שידרה מספיק החלטיות ורצון להצליח”. אפילו מאמני הכושר טענו כנגדו שהוא מסתמך אך ורק על הכשרון הגולמי הטהור שלו (והעצום) ולא מספיק משקיע באימוני הסיבולת.

אבל בעצם, בתוך תוכו האש דווקא בערה בחוזקה והמוטיבציה כן היתה גבוהה. הסיבה לפער הזה היתה פשוטה: לירוי מעולם לא הסתדר במאה אחוז עם פפ גוארדיולה, מאמנם של התכולים. פפ הקשוח והפדנט לא רק שביקש מסאנה לעשות גם משימות הגנתיות, אלא גם להפגין משמעת טקטית גבוהה, עת דרש ממנו לשחק כקיצוני טהור ממש עם רגל על הקו באגף שמאל (סטייל סאביו של ג’ירונה אם תרצו). חד מימדי. הדבר השתקף מצויין במפת החום העונתית שלו:

אבל סאנה האמביציוזי רצה יותר. הוא שנא את תפקידו הטקטי אצל פפ, ויותר מכך: הוא רצה יותר חופש יצירתי, יותר כוח, יותר השפעה.

הרבה יותר.

הוא רצה להיות מס’ 10, כמו הכוכבים הגדולים ביותר עליהם גדל. אבל פפ עצר אותו, ולכן הוא רקם ביחד עם סוכנו את המעבר לבאיירן כדי לעשות ריסטארט ולקבל תפקיד מרכזי, כפי שהבטיח לו מאמנה הנפלא של באיירן דאז, האנזי פליק. אבל רצה הגורל ולפני המעבר המיוחל –סאנה סבל בסיטי מפציעה קשה: קרע ברצועה הצולבת הקדמית בברכו, פציעה שקשה מאד להתאושש ממנה. ולכן, הוא שותף ב-3 משחקים בלבד, גם הם לא מלאים, ועקב כך התקשה לתרום את המספרים הרגילים שלו, ואפילו עלה ספק אם אי פעם יצליח לחזור לעצמו. בוודאי שאיש לא ציפה שהוא יצליח להתרומם לגבהים שכאלו.

חוץ מסאנה עצמו.

5. המטאמורפוזה בבאיירן.

לאחר המעבר, רבים תהו לגבי שילובו הראשוני בבאיירן.

שכן, בעצם, בנוסף לסאנה, לבאיירן כבר היו שחקני התקפה יוצאים מהכלל:

• ג’מאל מוסיאלה, הקשר התקפי הנהדר, שמצטיין בסחיבות כדור ובריצות בין קוי הקישור וההגנה, ליצירת מצבי הבקעה לעצמו ולחבריו.
• תומאס מולר הבלתי נגמר, הקשר ההתקפי הדינמי, שהגם שחווה ירידה בכושרו ופחות מספק שערים ובישולים מבעבר בצורה דרסטית, הוא עדיין יוצר מצבים מצויין, ונע היטב ללא כדור.
• קינגסלי קומאן, הווינגר הקלאסי הנהדר, שללא ספק הוא אחד הטובים בעולם בתפקידו.
• סרג’ גנאברי, חלוץ הכנף הימני, שיכול לשחק גם באגף הנגדי, וסיפק שנים נפלאות בבאיירן, על אף שכעת הוא פצוע ועדיין לא חזר לכשירות מלאה.

ולכן, מאמני באיירן עמדו בפני דילמה היכן למקם את סאנה המצויין: כקשר התקפי מאחורי חלוץ? לא אידיאלי, שכן אז הם מפסידים את מוסיאלה והיכולות שלו. כחלוץ כנף? לא הכי כדאי, שכן אז הם מפסידים את היכולות של לירוי כווינגר טהור עם משחק האגף המצויין שלו. ולפיכך, הבחירה היתה למקם את לירוי כשחקן כנף אך לתת לו הרבה חופש, כשאת הכנף שניה יאכלס קינגסלי קומאן, וכשאת המשבצת של מאחורי החלוץ כקשר התקפי יתפוס מוסיאלה. התוצאה היתה מרהיבה: סאנה פשוט פרח, עם מעורבות של 19 גולים השנה בבונדסליגה לבדה (8 שערים, 11 אסיסטים), ולמעשה המציא את עצמו מחדש לא כקיצוני קלאסי בלבד, אלא ממש כפליימייקר צד.

מבט אחד במפת החום שלו מחזק זאת:

במלים אחרות, שחקן שעמדת המוצא שלו הינה באגף, והוא מבצע את כל התפקידים של ווינגר קלאסי באגף ימין- איזור 15: כדרורים, הרמות מהאגף, קרוסים למרכז הרחבה לעבר החלוצים. אבל, הוא גם נכנס הרבה למרכז, לעמדת הקשר ההתקפי מאחורי החלוצים, איזור 14. שם, הוא מוסר מסירות מפתח, ובועט המון לשער (מרחוק ומקרוב) (2.34 בעיטות למשחק, שזה המון), ואף תוקף את הבלמים עם הכדרור הקטלני שלו, מה שמאפשר להארי קיין, החלוץ המרכזי שלו, להגיע ליותר מצבי הבקעה, ופשוט לפרוח השנה. מספיק לכם?  לסאנה ממש לא, ולכן הוא גם נע לאגף הנגדי (ורסטילי כבר אמרנו?) ומבצע את הקסמים שלו גם שם.

— ממש הקשר התוקף האידיאלי, מגוון, יעיל, ומפתיע מאד- ללא ספק ראוי יותר מכולם למספר 10.

טרקוורטיסטה מודרני? סופר קשר התקפי? אול ראונד פלייר (בהשאלה מהאןביאיי)? מס’ 10 המודרני והמהפכני?

You Name it.

ואם נמשיך בקו הכינויים המבורך של נסים חליבה, בהיותו של לירוי כה אקספלוסיבי (ומזכיר באספקט הזה את ראסל ווסטברוק מהאןביאיי), נוכל לכנותו: הדינמיט הגרמני.

מהתבוננות ברדאר הביצועים של הגרמני הבינלאומי עולה תמונה מדהימה: שימו לב לנסיקה המטאורית בכל האספקטים של סאנה השנה (כחול), לעומת שנה שעברה (ורוד): תמיד ידענו שהוא שחקן ענק, שמהווה כאב ראש לכל הגנה, אבל דומה שהשנה הוא באמת עשה קפיצת מדרגה משמעותית.
תגידו, ראיתם כבר ראדאר ביצועים כזה? כי אני לא. זה לא הגיוני. בחיים לא ראיתי דבר כזה. מושלם. אחוזון 99 בהכל (כמעט).
גם בשנה שעברה הוא היה מדהים, אבל השנה הוא נהיה מפלצת היסטורית.

מה שבטוח, שאם הוא ימשיך באותו קצב עד לסוף העונה, הוא לא רק יכול לעזור לבאיירן להתמודד עם לברקוזן האימתנית, אלא גם להתמודד ראש בראש עם ריאל מדריד ומנצ’סטר סיטי האימתניות על אליפות הצ’אמפיונס-ליג.

6. ניתוח טקטי של מס’ 10 החדש: 

כתחליף לאנגאנצ’ה שגווע, סאנה פשוט המציא את העמדה של מס’ 10 מחדש, אבל בגרסא מהפכנית של ממש.

•   סקילס:

בעצם, מעיון במשושה היכולות של סאנה (התמונה העיליונה) עולה שהוא באחוזונים גבוהים מאד ביצירת מצבים (86%), נגיעות (80%), בעיטות לשער (85%), כאשר גם הנתונים של הבקעת שערים (59%) מעט מטעים, שכן הוא מתופקד כפליימייקר צד, שאחראי יותר על ריווח המשחק מחד, ויצירת מצבי הבקעה מאידך, ולא כחלוץ כנף, מאחר שאלו שחקנים שיותר מפוקסים בכניסה לרחבה ללא הכדור, קבלת הכדור לעומק והבקעת שערים.

יתירה מזאת, די בוודאות סאנה היה ממוקם באחוזונים הגבוהים ביותר (קרוב למאיונים העליונים) בפרמטרים ההתקפיים, אלמלא השנים האחרונות בסיטי, שהיו חלשות עקב עניינים לא מקצועיים ופציעה קשה (סבל מפציעה בברכו), והורידו את הממוצע. שכן, השנים האחרונות בבאיירן היו פנטסטיות ומשקפות תמונה הרבה יותר טובה.

גם אם נבחן את מפת הבעיטות העונתית של סאנה הנפלא בבונדסליגה לבדה, נראה שהוא אחד מהבועטים המובילים בליגה (מקום 5 בליגה עם לא מעט חלוצים טובים), כשבעט 61 בעיטות עד עתה, עם גיוון רב: מחוץ לרחבה: מקצה ה-16 או בעיטות מרחוק יותר, בעיטות מתוך הרחבה, וגם מתיבת החמש, מהאמצע, מהצדדים – מכל מקום. הקשר ההתקפי האידאלי, שאינו רק שחקן התקפה חד מימדי (קאי האברץ זה אתה??).

רוצים עוד? אם נשווה אותו לשחקני ההתקפה מהקרם דה לה קרם של אירופה, נגלה שהוא עולה על רובם בפרמטרים רבים.

באופן עקרוני, ניתן לחלק בצורה גסה את שחקני ההתקפה  שאינם חלוצים מהטופ האירופי ל-4 קטגוריות עיקריות:

• פליימייקרי צד:    מוחמד סלאח, בוקאיו סאקה, צ’אבי סימונס, ג’ק גריליש.

• חלוצי כנף:    אמבפה, פיל פודן, הונג מין סון, ויניסיוס ג’וניור, רודריגו גואש.

• ווינגרים קלאסיים:    קינגסלי קומאן, ג’רמי דוקו, גבריאל מרטינלי, רפאל ליאאו, חביצ’ה קווארצחליה.

• קשרים התקפיים:    ברונו פרננדש, קווין דה ברויינה (רק חזר מפציעה), מרטין אודגארד, פלוריאן וירץ.

בדר”כ, שחקן התקפה יכול להיות מושווה רק מול הקטגוריה שלו, אבל כבר אמרנו שסאנה הנפלא אינו שחקן רגיל, ולפיכך הוא יוצא עם ידו על העליונה בהשוואה מול שחקני הטופ לבל בכל קטגוריה.

*מול פליימייקרי צד, וחלוצי כנף:

למעלה:  סאנה (כחול) אוכל בלי מלח את מוחמד סלאח הפנומן (ירוק) (בעיקר בפעולות התקפיות, סחיבות כדור ודריבלים (כן כן), ומעט מאחוריו רק בהבקעת שערים (שכן סלאח הוא גם חלוץ כנף)), וגם מנצח בכל פרמטר את צ’אבי סימונס המגוון.

למטה:  אפילו את קיליאן אמבפה התופעה (ורוד) סאנה (שוב כחול) מביס, למרות יתרון של הצרפתי בהבקעת שערים כמובן, כאשר פיל פודן הנפלא מסיטי (ירוק)- בכלל לא יכול להתחרות איתו על אותה במה.

*מול ווינגרים קלאסיים:

גם מול חביצ’ה קווראצחליה המצויין (בורדו), ווינגר קלאסי שמתרכז בתפקידו – סאנה מנצח, במסירות מפתח (קודקוד עליון), אסיסטים, אסיסטים צפויים ושערים ללא פנדלים. אפילו אם נציב מולו את ג’רמי דוקו הנהדר (ירוק) שנמצא בעונת פריצה מסחררת בסיטי – הוא מנצח גם אותו.

*מול קשרים התקפיים:

•   תבניות התקפיות:

סאנה מבצע דריבל במרכז המגרש עם תנועה קדימה, בהשאירו מאחור מגינים עם הטכניקה הנפלאה שלו, ובכך יוצר חללים פנויים לשחקני ההתקפה שתוקפים את הרחבה.

עוד דוגמא: סאנה דוהר עם הכדור ותוקף בכדרור את המגן של הארי קיין, שמגיב אליו ועוזב את החלוץ האנגלי, מה שיוצר שטח פנוי עבור האחרון, שמקבל מסירת עומק מסאנה לבד מול השוער למצב כיבוש קל.

7. ומה הלאה?

אין ספק שעל סאנה הוירטואוז להמשיך באותו קו, שכן כבר ב3 משחקיו האחרונים בבונדסליגה הוא הציג יכולת מעט פחות טובה מהרגיל, וכמובן, לעבוד על ניצול המצבים והדיוק בבעיטה האחרונה, האספקט העיקרי בו לדעתי הוא עדיין צריך להשתפר.

בנוסף לכך, סה”כ סאנה נמצא כאמור באחוזונים גבוהים מאד בפרמטרים של קשר התקפי: בבעיטות לשער, אסיסטים, יצירת מצבי בעיטה, דריבלים מוצלחים ועוד. ובכל זאת, הוא יחסית חלש בפעולות הגנתיות (תאקלים, חטיפות כדור, חסימות בעיטה, הרחקות, נצחון בדו קרבות: אוויריים ועל הקרקע), ולמרות שהדבר בהחלט מקובל ביחס לעמדתו (תשאלו את דה בריינה הגדול מתי פעם אחרונה הוא ירד לתאקל) – אני מאמין שעליו להשתפר במעט גם בפרמטרים הללו, כדי להגיע למדרגה הבאה.

בכל אופן, דבר חשוב לא פחות: על סאנה להתמקד בהופעותיו בצ’אמפיונס ליג, שם הוא רק עם שער ובישול בודדים, ערב המפגש בשמינית הגמר נגד לאציו האיטלקית, מאחר שבאיירן – שמחזיקה בסגל נהדר של קונטנדרית לזכיה בגביע עם האוזניים הגדולות – ללא ספק זקוקה לו במיטבו על מנת לא רק להתקדם במפעל, אלא גם לנסות ללכת עד הסוף.

מה שבטוח, אם סאנה ישמור על כשירות לאורך טווח וימשיך בכושר המפלצתי שלו העונה, ובנוסף גם יצליח לספק עוד שתי עונות כאלו לפנתיאון (אתגר לא קל בכלל בכדורגל המודרני התובעני), בעיני הוא יעלה מדרגה להיות אחד מהגדולים ששיחקו את המשחק, ודיוקנו יייחרט לנצח בהר ראשמור של הכדורגל.

And with that 2023 comes to an end! Thanks to all of you for the support this year. 🙏🏽 Excited what 2024 has in store! #inSané pic.twitter.com/3UgUHvvy5R

— Leroy Sané (@leroy_sane) December 31, 2023