Ballerz
הליגה הגרמנית

ראש בריא במיטה חולה – למה מאמנים מסרבים להגיע לבאיירן מינכן?

לאחר שגם ראלף ראנגניק סירב לאמן את באיירן מינכן, הוא המאמן השלישי שמסרב לעמוד על הקווים בבוואריה. לפיכך, עולה השאלה המתבקשת - מדוע מאמנים לא מעוניינים לאמן את באיירן מינכן?

יוני צמח

דחיות וסירובים אינם נעימים אף פעם. כאשר אנו שומעים סירוב, אנו שוקעים במחשבות על הסיבה לכך – לעתים, נשכנע את עצמנו שהסיבה נעוצה במסרב עצמו ובאופיו, ולא בהכרח בנו עצמנו. למען האמת, אנו מעדיפים לחשוב כך. מי מאיתנו לא רוצה להרגיש טוב יותר עם עצמו? אך לעתים, כאשר הסירובים מצטברים, אנו צריכים לחשוב גם על הצד שלנו. האם אנחנו עשינו דבר שגוי? האם גישתנו לא נכונה? מה אנחנו צריכים לעשות כדי שלא נשמע עוד סירוב שכזה? אף פעם לא קל לבקר את עצמך בצורה רצינית, ולהבין באופן יסודי ומעמיק האם הבעיה היא בעצם בך ולא במסרב.

באיירן מינכן חוותה בחודש האחרון שלושה סירובים בזה אחר זה לעמדת המאמן בעונה הבאה. לאחר ההודעה כי תומאס טוכל לא ימשיך לעמוד על הקווים בעונה הבאה, באיירן החלה במירוץ אחר המאמן הבא, כשברור לכל שהוא צריך להיות כזה שיביא שינוי לקבוצה. השינוי בעמדת המנהל המקצועי, עם מיניו של מקס אברל, אותת שפניה של באיירן הוא לשינוי עמוק, לפחות ברמה המקצועית. באיירן חיפשה מאמן שיוכל להוות חלק בזהות החדשה שהיא מגבשת, אך עם הזמן היא הבינה שהמשימה קשה משחשבה.

תחילה, היא ניסתה לגנוב ללברקוזן את צ’אבי אלונסו, ובכך לקחת את הטוב ביותר בגרמניה לעצמה, כפי שהיא עושה תמיד. אלונסו סירב להצעת באיירן, שלבטח הייתה טובה יותר מזו של לברקוזן ובצעד חריג ואצילי החליט להישאר בלברקוזן גם בעונה הבאה. באיירן, שאינה רגילה לסירובים שכאלו, פנתה לאדם שכבר היה חלק מהמועדון וגורש ממנו בבושת פנים – יוליאן נגלסמן.

ע”פ הדיווחים, נגלסמן היה המועמד המוביל לבאיירן לא מעט זמן והיה נראה שהוא בדרך חזרה אל המועדון שממנו פוטר. אלא שנגסלמן התחרט, והאריך את חוזהו בנבחרת גרמניה. באיירן הבינה שאפשרויותיה אוזלות, והחלה לפנות למאמנים עם פרופיל מעט נמוך יותר.

על כן, היא פנתה לראלף ראנגניק, שכנראה היה הכי קרוב מבין שלושת המועמדים לחתום אצל הבווארים. הדלפות על ההסכמים ודיווחים על עיתוי ההודעה מילאו את תקשורת הספורט הגרמנית, שרק חיכתה להודעה הרשמית. הכל היה נראה סגור וחתום. על הנייר, מדובר בקפיצת מדרגה משמעותית בקריירה של ראנגניק, שמקבל הזדמנות אמיתית ראשונה לאמן אימפריה בסדר גודל של באיירן מינכן. אלא שראנגניק החליט לסרב, מבלי להסביר יותר מדי, ולהישאר מאמנה של נבחרת אוסטריה. בהודעתו הסביר: “אני רוצה להדגיש שזהו לא סירוב לבאיירן מינכן, אלא החלטה עבור הקבוצה שלי והמטרות שלנו”.

שלושת הסירובים בזה אחר זה למשרה חלומית (לכאורה) שכזו מצריכים דיון בשאלה – מה הסיבה לכך? יש שיגידו ששלושת הסירובים הם צירופי מקרים, ושלכל אחד היה את סיבותיו והן אינן קשורות לבאיירן עצמה. הם מחפשים את האשמה במסרבים, לפני שהם חושבים על מי שסורב. אשמח להיות זה שמתבונן מהצד השני, ומפנה את האצבע המאשימה לבאיירן עצמה. שלושה סירובים כאלה, כאשר עבור שניים לפחות מדובר היה בשדרוג לקריירה שלהם, אינם יכולים להיות מקריים. לעניות דעתי, מדובר בעניין עמוק יותר.

העונה של באיירן מינכן הייתה קטסטרופלית. אובדן האליפות, ביחד עם הפסדים משפילים בליגה ובגביע מגדירים את העונה עצמה ככישלון. גם אם באיירן תשכיל לזכות בליגת האלופות, העונה שלה עדיין לא יכולה להיחשב כטובה, ולא בהכרח בפן המקצועי. המועדון עצמו רעיל ביותר, החל מההנהלה ועד ולאחרון השחקנים – ההתנהלות של באיירן מינכן בשתי העונות האחרונות חשפו לציבור את הרעל והגועל שמסתובב במסדרונות של הבווארים. ארצה למקד את תשומת לבכם בהנהלת באיירן ובהתנהלות שלה בשנתיים האחרונות.

יוליאן נגלסמן הוא מאמן מעולה ומוערך מאוד בגרמניה. בקיץ 2021, הגרמני קיבל את משרת חלומותיו של כל מאמן גרמני – לאמן את האימפריה הבווארית. הוא עבר מלייפציג תמורת 25 מיליון יורו, אז הסכום הגבוה ביותר ששולם עבור מאמן אי פעם. עונתו הראשונה בבאיירן מינכן לא הייתה חריגה במיוחד, עם זכייה באליפות והדחה ברבע גמר ליגת האלופות. עונתו השנייה התחילה בצורה מעולה – באיירן זכתה בסופר קאפ הגרמני. עד מרץ של אותה שנה, באיירן מינכן ניצחה את כל משחקיה בליגת האלופות והגיעה לרבע גמר, והובילה את הליגה עם שלושה הפסדים בלבד. אלא שאז, בפגרת הנבחרות, באיירן מינכן הוציאה הודעה שזעזעה את עולם הכדורגל – נגלסמן פוטר ותומאס טוכל יחליף אותו. אוליבר קאן, אחד מחברי הדירקטוריון של באיירן (שפוטר אף הוא חודשיים לאחר מכן) הסביר: “הבנו שהאיכות של הסגל שלנו, למרות הזכייה באליפות שנה שעברה, לא באה לידי ביטוי באותה התדירות. אחרי המונדיאל שיחקנו פחות מוצלח ואטרקטיבי. חוסר היציבות העמיד את המטרות שלנו בסכנה”.

קשה להבין למה השוער האגדי התכוון. נגלסמן אימן את באיירן ב-71% אחוזי הצלחה, פחות רק מפפ גווארדיולה, האנזי פליק וקרלו אנצ’לוטי. באיירן הייתה בדרך הבטוחה לעונה מעולה, ופתאום ההודעה הזו הגיעה. הפיטורים הללו, בתוספת המינוי המיידי של טוכל, הוכיחו שהנהלת באיירן מעוניינת לקדם את האינטרסים האישיים שלה יותר מאשר את האינטרסים של הקבוצה. אחרת, אין שום הסבר הגיוני למה שקרה. הדיווחים מספרים שנגלסמן עצמו היה בחופשת סקי בזמן הפיטורים ושגם השחקנים גילו על כך מהתקשורת. יש טעם לפגם בפיטורים הללו, בלשון המעטה. על כן, מאמנים לא מעוניינים להגיע למקום בו ההצלחה שלהם יכולה לעלות במשרה שלהם. הם יכולים להיות מפוטרים מעבודתם בן רגע רק משום שהנהלת באיירן מעדיפה מאמן אחר, מטעמים אישיים.

מעבר לכך, לא נראה שההנהלה סומכת על המאמנים שלה או מגבה אותם כשצריך. העדות האחרונה לכך הייתה בשבוע שעבר. בראיון ל”בילד”, נשיא המועדון, אולי הנס, סיפר על פגישתו עם טוכל, בה האחרון טען שהוא לא מצליח לפתח צעירים כמו שצריך. הנס הוסיף כי טוכל סובר שאם הם (בכוונה הצעירים) לא מצליחים להסתדר בקבוצה כמו שצריך, צריך להחליף אותם. טוכל הכחיש בתוקף את הטענות, וגרס שהוא מפתח צעירים כבר 15 שנים. אין זה משנה מי צודק – העובדה שנשיא המועדון מבקר כך את המאמן הנוכחי של הקבוצה שלו בפומבי מעידה על יחס רע ואף מזלזל מצד הנשיא לאדם שמוביל את קבוצתו על הדשא. גם אם ההנהלה אינה מרוצה מהתנהלותו של אדם, היא אינה צריכה לצאת עם זה לתקשורת. איזה מאמן ירצה להגיע לקבוצה שאפילו ההנהלה לא מגבה אותו בפומבי? איני טוען שטוכל חף מפשע, ולא חסרות סיבות מדוע הוא לא יכול לאמן את באיירן בעונה הבאה, אך מנהיגות המועדון צריכה לגבות את המאמן שלה, ולא לפתוח בריב תקשורתי איתו.

אינני נביא ואין ביכולתי לחזות מי יהיה המאמן הבא של באיירן מינכן. המועמדים משתנים באופן תכוף למדי, ואין לדעת מי יסכים לקחת את המשרה. באיירן מינכן היא קבוצה מלחיצה, שדורשת הצלחה מיידית ושליטה אבסולטית בכדורגל העולמי בכל עונה. עונה ללא כל אלו נחשבת מיד לכישלון מיידי והאשם הוא קודם כל המאמן. לכן, אין לראות בפליאה את הסירובים המתמשכים של מאמנים לבוא לבאיירן מינכן – שהפכה מאימפריה יציבה לקבוצה רקובה שלמאמניה יש חרב תמידי על הצוואר. מקרי נגלסמן וטוכל מוכיחים יותר מכל שההנהלה פועלת משיקולים אישיים יותר מאשר מקצועיים, ובכך גורמת לזעזועים לא רצויים בקבוצה. האם קבוצה שנמצאת כרגע בחצי גמר ליגת האלופות צריכה להתעסק בריב תקשורתי בין הנשיא למאמן? האם המאמן יכול לתפקד כך כאשר הנשיא יוצא עליו בפומבי? ודאי שלא. אם הנהלת באיירן תדבוק בגישתה, היא עלולה להתדרדר ולהפוך לקבוצה רעילה אף יותר, שתקבור קריירות של שחקנים ומאמנים. הגיע הזמן שהנהלת באיירן תסתכל בראי, ותשנה את גישתה הניהולית. אולי אז, מאמנים ירצו שוב להגיע אלייה.

אולי תאהב גם עוד מהמחבר
3 תגובות
  1. מרטסאקר כותב

    יוני אתה הכתב האהוב עליי בתוך חובב מובהק של כדורגל גרמני, אוהד ורדר ברמן 20 שנה!

    כיף לקרוא אותך מאוד.

  2. כפיר וילנסקי כותב

    לא סתם קוראים לבאיירן פ.צ הוליווד

  3. נתן כותב

    לא נסחפת קצת עם המונח קבוצה רקובה?
    אני חושב שבאיירן משלמת את המחיר על פיטורי נגלסמן ושאר השטויות של חסן סליהמידז’יץ’ ואוליבר קאן ותדע ללמוד מטעויות העבר. בכל מקרה המנהל החדש עושה עלי רושם טוב בנתיים

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן