ברצלונה של הלה מאסיה | האתחול הנדרש

״אני חושב שמגיע לאוהדים של בארסה שנגיד להם את האמת. אי אפשר למכור להם חלומות ״אנחנו הולכים להתמודד על זכייה בליגת האלופות״ בזמן שאין לך כסף להתחרות ברמות האלה. אני לא מכיר את כל הפרטים מבפנים, אבל אני חושב שאנשים רוצים את האמת. שנגיד להם שאין למועדון כסף לבצע רכישות ושבשנתיים-שלוש הקרובות הולכים להמר על הלה-מאסיה״.

הדובר: ג’רארד פיקה.

פחות משנה לאחר הזכייה בלה ליגה, ברצלונה מתמודדת עם המציאות של עונה שלמה ללא תארים. הם הפסידו בגמר הסופרקאפ הספרדי ליריבה המושבעת ריאל מדריד, התרסקו בגביע המלך, והם במקום השלישי בטבלת הליגה. חובותיהם, על פי כמה הערכות, מסתכמים ביותר ממיליארד אירו (900 מיליון ליש”ט/1.1 מיליארד דולר).
בנוסף לצרות על כר הדשא והחובות בחוץ, אחרי הערכה מחדש של הלה-ליגה שבוצעה בחודש ינואר האחרון, הוחלט שתקרת השכר של ברצלונה תרד לסך של 204 מיליון אירו.

מגבלת תקרת השכר מייצגת את ההוצאה המקסימלית שמועדון יכול לבצע לאורך העונה, תוך התחשבות בכל העסקאות שבוצעו במהלך החורף. התקרה הזו, שייחודית ובלעדית לכדורגל הספרדי בטופ האירופי, ממלאת תפקיד מרכזי בעיצוב התוכניות של המועדון לחלון ההעברות הקרוב.

מנהלת הלה ליגה אישרה את תקרות השכר לכל מועדון, כאשר ברצלונה חוותה הפחתה של 66 מיליון יורו מהתקרה הקודמת שנקבעה בספטמבר 2023 ועמדה על 270 מיליון אירו.

לצורך ההשוואה, ריאל מדריד ממשיכה להחזיק בסכום הגבוה ביותר בליגה עם תקרת שכר של 727 מיליון אירו  כשאתלטיקו מדריד במקום השני עם תקרת שכר של 303 מיליון אירו.

הנתון הזה מייצג ירידה משמעותית מהסכום שהצד הקטלוני הוגבל להוציא בפברואר האחרון – 648 מיליון אירו.

בינואר, הפעילות היחידה של ברצלונה הייתה רכישת ויטור רוקה מאתלטיקו פרנאנסה.
עסקה זו – בשווי 30 מיליון אירו בתוספת תוספות פוטנציאליות – סוכמה כבר בקיץ שעבר.

ברצלונה הצליחה לרשום את רוקה לשחק בשל היעדרותו הממושכת של גאבי. הפציעה האחרונה של השחקן ה-19 ברצועה הצולבת הקדמית, שבעצם סימנה את סוף העונה לצערו של הקשר הצעיר, פתחה צוהר להוספת החתמה חדשה בחלון ההעברות של החורף.

סעיף 77 של התקנות הפיננסיות של הלה ליגה נותן למועדונים גמישות במקרה ששחקן רשום סובל מפציעה של יותר מארבעה חודשים. המועדון יכול לרשום מחליף לשחקן בסגל כל עוד שכרם לא יעלה על 80% משכרו של השחקן הפצוע.

ברצלונה הפעילה את אותם “מנופים כלכליים” מפורסמים שעזרו למועדון לצוף, אך עדיין, המועדון עדיין מתגאה באחד מחשבונות השכר הגבוהים ביותר בכדורגל העולמי שעומדת על 214,660,000 אירו בחישוב השנתי.

עלות הסגל האמיתית של ברצלונה לשנים 2023/2024 – סך המשכורות והפחתות ההעברות – מתוקצבת רשמית ב-492 מיליון יורו.
מכיוון שברצלונה חרגה מתקרת השכר שלה, חוקי הליגה אומרים שהם חייבים לקצץ במספר הזה משמעותית לפני החתמת שחקנים נוספים ובכדי להגיע לפייר פליי מאוזן, משמע המועדון יצטרך לייצר הכנסות גדולות מאד או לשנות מודל בעלות ולהכניס משקיעים זרים או… למכור כמה שיותר שחקנים בכירים.

הרבה מספרים, הרבה חובות, ומועדון שעומד כעת בצומת דרכים מאד קריטית להמשך עתידו.

העיתונאי ג׳רארד רומרו סיפר בספטמבר האחרון: “במועדון מודעים לתקרת השכר החדשה של הלה ליגה ויש תוכניות כיצד להשיג עוד מרווח בפייר פליי”.
נשיא הלה ליגה התייחס גם הוא למצבה של ברצלונה ואמר: “מתי בארסה יחזרו למצב נורמלי? זה תלוי בהם. אולי אם הם ימכרו שחקן בכיר או שניים זה יהיה צעד גדול עבורם”.

האמונה הרווחת של רוב ציבור אוהדי הכדורגל הספרדי היא שחבאייר טבאס הוא הדבר הגרוע ביותר שקרה לכדורגל הספרדי.
מחרב הליגה הספרדית.
האיש וחוקיו הכלכליים הדרקוניים.
אויב הציבור מספר אחת.

כאדם שתומך בכלכלה חופשית, אני בהחלט שותף לתחושות הקשות שיש סביב טבאס וניהולו הכלכלי.

אבל… בחינה של הסגל הנוכחי של ברצלונה, גרמה לי להסתכל על דברים מעט אחרת ואולי לערער קצת את האמונה או העיקרון שטבאס הוא כל מה שרע.

ברצלונה התבקשה לבצע תעלולים לולייניים כלכליים בכדי להעמיד את סגל הקבוצה העונה.
ברצלונה גם נאלצה למכור את עוסמן דמבלה אך לא יכלה להחתים שחקן במקומו כי… טבאס וחוקיו.

מהמקום הזה, בו קשה להחתים שחקנים חדשים, לברצלונה לא הייתה יותר מדי ברירה ואל הבמה הגדולה עלו הילדים מהלה מאסיה.

לא בטוח שלאמין יאמאל, פרמין לופז וקובראסי הנהדרים היו מקבלים את החשיפה אותה הם מקבלים העונה, אם בברצלונה היו יכולים להחתים עוד 2-3 שחקנים בכירים יותר לסגל.
לא בטוח שאפילו גאבי היה מקבל כל כך הרבה קרדיט להוביל את הקבוצה, אם ברצלונה הייתה מצליחה להנחית לדוגמה את ברנרדו סילבה.

החוקים הנוקשים של טבאס מכריחים מועדונים להסתמך על מה שהם יכולים לייצר בנוער וגם אולי לתת קצת יותר זמן ואמונה בשחקנים שנרכשו במקום להפוך את קבוצת הכדורגל למעין סופרמרקט של שחקנים שבאים והולכים עונה אחר עונה.

ברצלונה זה לפני הכל – הלה מאסיה

רשימת השחקנים הבכירים שגדלו באקדמיה של ברצלונה לאורך השנים האחרונות היא מרשימה.
מיקל ארטטה, ססק פברגאס, פדרו, ויקטור ואלדס, טיאגו מוטה, פיקה, איבן דה לה פנייה, סרחיו בוסקטס, קרלס פויול, פפ גווארדיולה, אינייסטה, צ’אבי ואחד לאו מסי.

אלו הם כמובן שמות קדומים בעולם הכדורגל שלא עוצר לרגע, אך ברצלונה יודעת לייצר כשרונות טהורים – וגם בסגל הנוכחי ישנם שמות צעירים שיכולים להיות שחקנים בכירים של הקבוצה בעונות הבאות: הקטור פורט, פרמין לופז, מארק גויו, פאו קובראסי הנפלא וה”סטארבוי” של ברצלונה – לאמין יאמאל.

החבר’ה הצעירים לא לוקחים הרבה כסף הביתה, כפי שאפשר לראות בטבלת השכר של ברצלונה.

לאמין יאמאל לדוגמא מרוויח כעת 800,000 אירו לשנה נטו.
כמובן שיאמאל ועוד שחקנים צעירים ישתדרגו בקרוב מאד וירוויחו יותר כסף, אבל גם החוזים החדשים האלו לא יתקרבו אפילו לחוזי הענק של שחקנים כגון פרנקי דה יונג, לבנדובסקי, גונדואן, קונדה ועוד.

ג’רארד פיקה הציע למועדון להסתמך על הלה מאסיה בשנתיים-שלוש הקרובות.
נדמה שזו הדרך שברצלונה חייבת לקחת.
נדמה שברצלונה חייבת למכור מספר לא קטן של שחקנים בכירים בכדי להבריא באמת את המערכת, גם על חשבון אליפויות בשנתיים הקרובות.
יש מספיק כישרון בסגל הנוכחי, מינוס מספר שחקנים בכירים, בכדי לעשות טופ 4 ולהמשיך לשחק בליגת האלופות וגם להנות מהכסף שנכנס עקב השתתפות בטורניר.

זה לא נעים, אבל ברצלונה צריכה להתייחס כרגע לשחקנים הבכירים שלה נטו כנכסים שפשוט חייבים למכור.

במועדון צריכים לפתוח את הדלת לשחקנים כגון פרנקי דה יונג (שווי משוער 80 מ’), רוברט לבנדובסקי (20 מ’), ז’ול קונדה (60 מ’), ראפיניה (50 מ’), טר שטגן (35 מ’) ואפילו שחקנים כגון רונאלד אראוחו (70מ’) שהביקוש סביבו ספציפית אדיר עם הצעות פוטנציאליות של כ 100 מיליון אירו על מכירתו.

לדה יונג לא חסר מחזרים, בעיקר בפרמיירליג. נכון, הוא לא רוצה לעזוב, אך אם המועדון יתעקש על כך זה יקרה, גם אם צריך לאיים בישיבה ביציע למשך שאר החוזה.
לבנדובסקי וטר שטגן לבטח ימצאו מועדון סעודי או אפילו אנגלי שישמח לקלוט אותם לעונות הקרובות.
ראפיניה מבוקש מאד בפרמיירליג כך לפי מקורות ישראליים, וברצינות… מדובר בעוד שחקן שהמועדון יוכל למכור די בקלות, ואותו הדבר אפשר לומר גם על ז’ול קונדה.

לפי חישוב השווי “היבש” של הרשימה המכובדת הזו, ברצלונה יכולה להכניס לכיסה כ 320 מיליון אירו (לפחות) בקיץ הקרוב וגם לחסוך במשכורות עתק שאסור שיחזרו להיות הנורמה במועדון בעתיד הקרוב והרחוק.

להתבסס על הצעירים

ברצלונה החדשה חייבת להיות ברצלונה של הלה-מאסיה, בשילוב השלד הנוכחי שיישאר.
קאנסלו יכול להיות המנהיג החדש של הקבוצה ובאלדה יוכל ללמוד את העבודה ממנו.
קובראסי הוא ללא ספק בלם העתיד. פיקה משודרג.
כריסטנסן ומרטינז יוכלו לשחק את הבלם השני לצד קובראסי, כשהדני יכול גם לשמש כגיבוי לעמדת הקשר האחורי.
פדרי וגאבי צריכים להתמקד כרגע בחיזוק הגוף שלהם בכדי שיובילו את הקישור של הקבוצה בשנים הקרובות, כשגונדואן ופרמין לצידם.
רוקה וגויו צריכים להוביל את חוד ההתקפה ויאמאל הסטארבוי חייב להיות היהלום והקוסם הרשמי של הקבוצה.

בנוסף, את הסגל לאחר המכירות אפשר וצריך לחזק עם התנהלות נבונה בחלון ההעברות.
יש לא מעט שחקנים מעניינים שמסיימים חוזה בסוף העונה כגון ז’ורז’יניו, ראפה (בנפיקה), ווילפרד אנדידי, טיאגו ועוד שיכולים להיות לחיזוק נקודתי ל 2 העונות הקרובות, כשב 2025 ישנם שחקנים מאד מעניינים שמסיימים חוזה כגון סאנה וקימיך שאמנם מרוויחים לא מעט, אך אולי יהיו מוכנים לחתום על חוזה מיוחד בכדי לקבל את ההזדמנות ולשחק בברצלונה, פדריקו קייזה, ג’ונתן דיוויד, מיקל מרינו, קפריאן תוראם, פרנק אנגיסה, איבן טוני ואפילו אחד בשם לאו מסי שיסיים את חוזהו באינטר מיאמי.

זה ידרוש מברצלונה להיות מאד יצירתית במשא ומתן עם השחקנים הרשומים מעלה (הם לא היחידים כמובן), אך להערכתי ז’ואן לאפורטה לא נראה כמי שמסוגל להתנהל כך.
נדמה שהנשיא הנוכחי רוצה כאן ועכשיו ופחות דואג למה שיקרה הלאה, וזו אולי גם ההזדמנות של הסוסיוס לדרוש התנהלות חדשה ובריאה מצד לאפורטה או לדרוש הנהלה חדשה ובריאה שתחליף את שלטון הלאפורטה הראוותן.

ברצלונה יכולה לבנות את עצמה מחדש בצורה מעוררת השראה.
היא רק צריכה לגלות אומץ ולעצור את הריצה על מסלול ההתרסקות עליו היא נמצאת כרגע.

 

12 תגובות
  1. דן כותב

    מאסטרקלאס של פרשנות בכל הרבדים.

  2. יורי כותב

    מדובר בהחלטות קשות מאוד שאני בספק אם לאפורטה יהיה מוכן לקחת על עצמו.

  3. אילן כותב

    ניסים לאפורטה האיש המתאים למשימה?

  4. ניסים חליבה כותב

    לדעתי לאפורטה הוא לא האיש המתאים למשימה.

  5. אלון פיאלקוב כותב

    נקודות מעניינות מאד העלית. אך אני באופן אישי דווקא מאמין שצריך להשאיר את הנכסים הטובים והיקרים כמו פרנקי, אראוחו, טר שטגן , ולמכור רק את ראפיניה ולבנדובסקי המאד מאכזבים, ואולי גם קונדה הבינוני.
    אני מאמין שעם השלד הנוכחי, ועם חיזוק של קשר אחורי איכותי (אלייש גארסיה?), וגאבי ובאלדה שחוזרים, קאנסלו ופליקס שכבר השתלבו, ורוקה וגויו שיוכלו לפרוץ קדימה, ובנוסף, החזרה של ניקו גונזאלס החזק – בארסה תהיה חזקה שנה הבאה, ובעיקר עם המון מוטיבציה. לדעתי, בהחלט היא תוכל להתמודד על כל התארים חוץ מהצ’אמפיונס.

  6. ניסים חליבה כותב

    בעולם מתוקן אני איתך, אבל זה לא כולם מתוקן והמועדון בצרות כלכליות ענקיות, אולי אפילו שוות ערך לתקופת המנופים, רק ללא מנופים.

  7. אלון פיאלקוב כותב

    תקוותי שיהיה עוד מנוף מסעודיה לאחר הביקור של דון לאפורטה הראוותן

  8. גוסטבו לואיז כותב

    לא נראה לי שאתה קולט- שעם כל הכבוד לצעירים, בלי אראוחו, ודה יונג הקבוצה הזאת לא שווה טופ 8 בספרד.
    אז על איזה ליגת אלופות אתה מדבר, אם אתה כבר מדבר על למכור את כל הנכסים, אז לפחות תהיה ריאלי עם היכולות של הסגל בלעדיהם. והסגל בלי דה יונג, אראוחו, ולבנדובסקי לא שווה טופ שמונה בספרד ואני לא חושב שאני מגזים.

  9. ניסים חליבה כותב

    אתה מתמקד בשחקנים ומתעלם מהעובדה שהמועדון חייב למכור שחקנים ובדחיפות. ברור שהאידיאל זה להשאיר את כולם, אבל ברצלונה עמוק עמוק בבוץ הכלכלי.

  10. עומר כותב

    לצערי
    לבה, ראפיניה, דה יונג(?), קונדה, פראן צריכים להימכר (לא במחירי בארסה)
    אראוחו חייב להישאר, גם כריס (כי הוא לא שווה הרבה כסף), דה יונג אם אפשרי (רק במידה וקיצץ), מאטס חייב להישאר (וחייב לקצץ)

    הדרך היחידה, אף חיזוק נוסף יקר, רק חופשי או במחיר זול יותר מהשחקן שנמכר בהתאמה ובטוח בשכר של עד 5 מליון, די לשכר המוגזם

  11. אופק כותב

    ניסים
    אני רק מדייק קצת
    על אמירות האלו על תעלולים לולייניים זה קצת הגזמה
    אלו לא תעלולים אלה מכירת נכסים ויצירת הכנסות
    זה שטבאס החליט לבטל את ההכרה במכירת נכס כהכנסה בפר פליי ולעשות שינוי חוקי המשחק תוך כדי המשחק זה כבר שחיתות.

    אגב,פלורנטינו בנה חניונים מסביב לאצטדיון החדש והשתמש בהכנסות כהכנסה בפיירפלי
    זה לא נחשב נכס חיצוני?? מה ההבדל בין למכור חניון למכור מחלקות מרקטינג??

  12. שונא שברצלונה בקרשים כותב

    מה ששונה זה שכל החוק הזה נועד כדי שיהיו ערובות כלכליות למועדון כדי שהוא יוכל להחזיק את עצמו ולא כל שנה לחפש מקור תקציבי אחר ואם יש עודף תקציבי למועדון והוא עשה איתו עסקים והרויח אז זה כסף של המועדון אבל אם המועדון מוכר אתת האצטדיון שלו ואת המרצ’נדייז שלו ואת כל יכולות הניהול שלו אז הוא נהפך להיות תלותי במקורות לא עצמיים וזה מה שטבאס העביר חוק שלא נחשב בתוך הפייר פלי כדי שלא יהיה תמריץ למועדונים להפוך את הניהול שלהם לתלותי

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן