האחרונים שבינינו | מפגש הטיטאנים: ההכרעה

פרספקטיבה

“אם אנצח, אני גאון. אם אפסיד, אני מטורף. זה טבעה של ההיסטוריה.” ~ אואן קולפר

בהסתכלות רחבה אפשר לומר שמפגש הטיטאנים (חלק 2) היה הרבה יותר מעוד משחק כדורגל.
תחילה, זו הייתה התנגשות פילוסופית.
מהצד האחד – פפ גווארדיולה, אולי הגאון הגדול ביותר של המשחק המודרני, אבי הכדורגל העמדתי. חולה שליטה מטורף שלא משאיר לשחקניו סימן שאלה אחד. כל שחקן יודע בדיוק היכן הוא צריך לעמוד בכל רגע נתון ומה עליו לעשות. כדורגל של שליטה.

מהצד השני – קרלו אנצ’לוטי, הזוכה המעוטר ביותר בהיסטוריה של ליגת האלופות, אבי הכדורגל הפונקציונלי, הכדורגל הפלואידי. מאמן שמאמין ביתרונות של חופש התנועה, כמעט ללא הגבלה. מאמן שמקדש את היצירתיות והכימיה שבין שחקניו. כדורגל של זרימה.

האחד – מקדש את התנועה עם הכדור, השני – מקדש את התנועה ללא הכדור.

וזה מה שראינו אמש. מנצ’סטר סיטי בשיא יכולותיה – הן מבחינה טקטית והן מבחינה טכנית אל מול ריאל מדריד שנשענה על העוצמות המנטליות של שחקניה, על הכימיה ביניהם ועל עקיצה קטנה שאחריה כל פעולה שנעשתה על הדשא הייתה למטרת ההישרדות של הקבוצה.

אך המפגש אמש היה לא רק התנגשות פילוסופית.

בשני המועדונים ידעו שיש כאן משהו מעבר. משחק גמר בשלב רבע הגמר. מאבק על שליטה באירופה.

לו מנצ’סטר סיטי הייתה עוברת את המשוכה הכה גבוהה אמש, סיכוייה לזכייה בתואר היו עולים משמעותית. לו רק הדיחה את הנמסיס שלה, הדרך אל זכייה שניה ברציפות ואולי אף הדרך לטרבל שני ברציפות הייתה קלה יותר משמעותית.
זה לבטח ישב לריאל מדריד על הגבול שבין המודע לתת מודע – “אתם לא תהיו מלכי אירופה על חשבוננו”.

שתי הקבוצות הגיעו אל המפגש הזה בידיעה שהמפגש הקודם לא הוכרע ושאחת מהן תצטרך לשבור את המשוואה.
מנצ’סטר סיטי נשפה, ונשפה, ונשפה…אבל האוטובוס של קרלו לא נע.

גישה

“הפסימי מתלונן על הרוח, האופטימי מצפה שהיא תשתנה, החכם מכוון את המפרש בהתאם” ~ וויליאם ארתור וורד

התחושות הקשות בחדר ההלבשה של מנצ’סטר סיטי דלפו להן מעט החוצה אל התקשורת והקהל הרחב.
פפ גווארדיולה אמר אחרי המשחק: “יוהאן קרויף אמר שמזל לא קיים, אני מסכים איתו. הפסד כזה כואב. עשינו את הכל הערב. אין לי חרטות. כמאמנים אנחנו תמיד מנסים. שיחקנו בצורה יוצאת דופן בכל המחלקות, אך לצערי לא ניצחנו. זה מה שזה. אנחנו מרגישים רע הערב אבל עשינו כל מה שאפשר. מה אני יכול להגיד לשחקנים האלה. הראינו שאנחנו יכולים לשחק נגד קבוצה גדולה כמו ריאל מדריד. מה עוד יכולנו לעשות. אני לא יודע מה עוד להגיד…
בירכותיי לריאל מדריד.”

קשרה הספרדי של הקבוצה רודרי, היה קצת יותר נחרץ: “בפנדלים המזל היה בצד של ריאל מדריד כמו תמיד. ראיתי רק קבוצה אחת על המגרש, הייתה רק קבוצה אחת”.

ריאל מדריד הגיעה למשחק הזה בידיעה שמנצ’סטר סיטי לא הפסידה בביתה 41 משחקים רצופים. זה מספר מטורף שהמחיש את העובדה שהסטטיסטיקה והסיכויים לא בדיוק נוטים לטובתה של מלכת המפעל.

בדקות הראשונות של המשחק זכינו לראות את שתי הקבוצות לוחצות גבוה ומנסות לייצר דומיננטיות בשליש ההתקפי של היריבה, כשריאל מדריד היא זו ששולטת במומנטום ההתקפי.

אך בדקה ה 12 המשחק השתנה לחלוטין.

הפיק ההתקפי (בכחול) הניב את הרגע ששינה את המשחק.
כדור ארוך וגבוה מאד נחת על כף רגלו של בלינגהאם, שבנגיעה חכמה משך דווקא אחורה.
רוב השחקנים היו מנסים לתקוף את השטח שלפניהם עם ריצה קדימה, אבל בלינגהאם העדיף להשתלט על הכדור ולקחת כאמור צעד אחורה בכדי לאפשר לחבריו את האופציה להצטרף.

ההחלטה הזו של בלינגהאם גרמה לכך שבמקום שהאנגלי יצטרך להאבק מול שני בלמים של סיטי, מה שכנראה היה נגמר במהלך התקפי כושל, ריאל מדריד לפתע הגיעה לסיטואציה בה 3 שחקנים שלה תוקפים עם הפנים לשער כשרק 4 שחקני הגנה בתכלת נמצאים סביבם בתנועת נסיגה.

ריאל מדריד עקצה כמו דבורה, ומהרגע הזה הפכה לדוב לבן ענק שכל מטרתו זה הגנה על המערה שלו.

מאותה הדקה, רוב המשחק, כולל בשלב ההארכה, התנהל לו בשליש ההגנתי של ריאל מדריד.
או במילים אחרות – מנצ’סטר סיטי התיישבה על ריאל מדריד במרחק של כ 30 מטר מהשער של לונין.

במפת החום של המשחק אפשר לראות את מנצ’סטר סיטי (כתום) עם נוכחות בלתי נתפסת בחצי המגרש של ריאל מדריד.

באחוזים זה נראה אגב עוד יותר מרשים!

52% מהפעולות במשחק התרחשו בשליש ההתקפי של מנצ’סטר סיטי.
35% מהפעולות התרחשו בשליש המרכזי של המגרש.
ורק 13% מהפעולות במשחק התרחשו בשליש ההגנתי של מנצ’סטר סיטי.

משמע – גם הנעת הכדור הבסיסית של המארחת התרחשה בעיקר בשליש ההגנתי של ריאל מדריד – מטורף!

כשמסתכלים על העמדות הממוצעות אמש, אפשר לראות עד כמה ריאל מדריד התבטלה בפני מנצ’סטר סיטי.
ריאל מדריד עם בלוק נמוך וצפוף עם אמירה ברורה לחלוטין – אנחנו פה בכדי להגן על השער, ומהצד השני מנצ’סטר סיטי עם נוכחות של רוב שחקני השדה בחצי המגרש של ריאל מדריד, כשאפשר לראות את תכנית המשחק של פפ בצורה ברורה – בצד שמאל גריליש לבדו לחלוטין בכדי לייצר את האחד על אחד מול דני קרבאחל במאצ’אפ מפלצתי, שלאחר מכן אגב נכנס דוקו אל אותה המשבצת אחרי שגריליש התיש את קרבאחל כמעט לחלוטין.

בצד ימין של המגרש אפשר לראות איך שחקני ריאל מדריד ניסו להכנס אל ההאלף ספייס עם נוכחות של דה בריינה וסילבה שם, אך אי אפשר להתעלם מהנוכחות הלא רצויה של האלאנד באותו איזור, שפשוט לא הצליח למצוא חלל ברחבה ובקרב מול נאצ’ו ורודיגר. מי שלא מופיע על המפה הוא פיל פודן (47) שנמצא לו אי שם מתחת לשלישייה בימין.

את רוב הבעיטות שלה מנצ’סטר סיטי יצרה דרך המרכז או צד שמאל של גריליש, בזמן שריאל מדריד ניסתה לבעוט בעיקר דרך המרכז.

ריאל מדריד התמסרה כולה למשחק ההגנה.
כל שחקן בכחול נאבק על הדשא כאילו זה המשחק האחרון של חייו, או החשוב בחייו. זה המיינדסט של ריאל מדריד. ניצחון בכל מחיר ושילכו לעזאזל האסתטיקה והיופי.

למרות הדומיננטיות האדירה של מנצ’סטר סיטי, שער השיוויון הגיע בסופו של דבר מטעות.
רודיגר לא אמד נכון את כדור הרוחב של דוקו, כשל בהרחקתו ומשם דה בריינה מצא את הרשת העליונה של לונין הנפלא.

כפי שאפשר לראות סיטי בעטה משמעותית יותר (33 מול 8) עם פי 3 בעיטות למסגרת (9 מול 3), אך בסופו של דבר, שתי הקבוצות הגיעו לאותה הכמות של מצבי הבקעה גדולים (3) ושתיהן החמיצו שניים מהם.

18 קרנות של מנצ’סטר סיטי לא הניבו דבר, וכך גם לא 846 מסירות מדויקות שהניעו את ריאל מדריד אחורה וקדימה ומצד לצד, אך כאמור, בסופו של דבר, שער השיוויון הגיע מכדור רוחב לא מדויק ואותה הטעות של רודיגר.

החומר האנושי

הפילוסופיות שונות והגישות כל כך מנוגדות אחת לשנייה – אנטיתזה מוחלטת, אך במשחקים שכאלו מה שקובע את התוצאה הסופית זה החומר האנושי.
האיכות של השחקנים, רמת הביצוע שלהם וכמובן האופי והיכולת לשרוד בכל מחיר.

תחילה ברמה ההתקפית.

שחקני מנצ’סטר סיטי עשו באמת כמעט הכל בכדי להכניע את ריאל מדריד.
זה פשוט מדהים לראות איך אצל המנצחת רק שחקן אחד בעט יותר מבעיטה אחת (רודריגו 3) ואת ויניסיוס ג’וניור וג’וד בלינגהאם לדוגמא לא מנסים אפילו בעיטה אחת, ומהצד השני את פודן ודה בריינה (6 בעיטות), האלאנד (5), גריליש (4) ושות’ – כושלים באלמנט הכה קריטי הזה כשרק 9 בעיטות מוצאות את המסגרת.
זה לא מעט כמובן אך מסתבר שגם לא מספיק.

גם מפת המסירות שאמנם נראית מעט כאוטית ממחישה לנו את סיפור המשחק.
סיטי בכתום מתמסרת סביב רחבת ריאל מדריד כאילו הייתה קבוצת כדור-יד, בזמן שריאל מדריד (בכחול) בקושי מתמסרת עם הכדור בשליש ההתקפי.

כשמסתכלים על נתיבי המסירות, מקבלים תמונה עוד יותר משוגעת.

במנצ’סטר סיטי אפשר לראות את אדרסון כמנהל משחק שדוחף כדורים לבלמים שלו שנמצאים ממש על קו האמצע.
בנוסף אפשר לראות את הבידוד של גריליש בשמאל ואת העובדה שרוב המשחק התנהל דרך קו ההגנה של סיטי – ווקר (116 מסירות), דיאש (117), אקנג’י (103), גברדיול (117) ותוסיפו למשוואה את רודרי עם 159 מסירות.

ארלינג האלאנד רשם אגב 7 מסירות בלבד וכפי שאפשר לראות – החריג הנורבגי הוחרג מהמשחק אלופת אנגליה.

אצל היריבה המתגוננת התמונה עוד יותר מופרעת!

תבנית המסירות של ריאל מדריד מראה על קבוצה שהתמסרה ברוב הזמן בתוך החצי שלה, כשהשחקן היחיד שחצה את רף 50 המסירות היה פרלאן מנדי (54) ביחד עם לונין.

זה קרה בעיקר בזכות המכבש הפיזי והטקטי שהפעילה סיטי.

זה מדהים לראות איך פפ גווארדיולה בנה רביעיית הגנה (ואחד רודרי) שהיא פשוט עליונה פיזית על כל הגנה אחרת באירופה ובפער!
לא תמצאו נקודות תורפה פיזיות אצל ווקר, אקנג’י, דיאש וגברדיול.
כולם ענקיים, כולם מהירים, כולם יציבים.

מנצ’סטר סיטי פשוט לא איפשרה לריאל מדריד לחבר יותר מ 3-4 מסירות בבילדאפ.

למשך רוב המשחק התחושה הייתה כאילו אנו צופים בשני מתאגרפים שפשוט מסרבים ליפול מהרגליים.
שני מתאגרפים שממשיכים הלאה – סיבוב אחר סיבוב, כשריאל מדריד נדחקת לה אל הפינה הכחולה ועושה הכל בכדי להתגונן.
סיטי שולחת עוד חבטה ועוד חבטה, כמה לצלעות, כמה ללסת, כמה למרכז הגוף… וריאל מדריד נדחקת לה אל הפינה אך לא מוכנה לזרוק את המגבת.
מדממת מכל כך הרבה חתכים ועדיין – על הרגליים.

It’s the final countdown

הפעמון מצלצל, או יותר נכון, השריקה האחרונה.
למרות כל הנסיונות של סיטי, דו קרב פנדלים.
רגע מכונן בהיסטוריה. לא פחות.
אם מנצ’סטר סיטי תנצח את דו הקרב הזה שכולו מלחמה פסיכולוגית מול ריאל מדריד, ועוד לעיניי הקהל הביתי שנתן תצוגה מופלאה, סיטי תרגיש שהדרך שלה לטרבל סלולה ומשם… היא מאיימת תודעתית על ריאל מדריד והדומיננטיות שלה באירופה.

אלבארס – ברוגע.
לוקה קשישא – הצלה פנטסטית של אדרסון.
ברנרדו סילבה – על מה לעזאזל חשבת חביבי?
ג’וד בלינגהאם – “שרו לי הלילה, ועוד הקהל של היריבה, מה אני לא אכבוש?”
מתאו קובאצ’יץ’ – מגה לונין עושה זאת שוב.
לוקאס ואסקז – השקט והניסיון.
פיל פודן – יש מישהו להישען עליו. וונד-פודן.
נאצ’ו – קפטן ריאל מדריד. יש צורך להרחיב?
אדרסון – גווארדיולה עם מלחמה פסיכולוגית משובחת. אם השוער שלו יבקיע, הוא ייראה לפתע ענק בין הקורות בבעיטה המכריעה.
רודיגר – כמה סמלי שהמתאגרף הפסיכוטי של ריאל מדריד יהיה זה שינחית את הנוקאאוט במפגש הטיטאנים הבלתי נתפס הזה.

תנו להם בכפיים

• אנדריי לונין. ציון 9.5 במדד Ballerz.
  מאלמוני לגיבור. מגה לונין. רשם 8 עצירות אמש (לא כולל הפנדלים) ומנע 0.79 שערים לפי הסטטיסטיקה המתקדמת.
  הענק האוקראיני היה בשליטה מלאה לאורך כל המשחק.
  הוא התמודד עם 18 קרנות שרובן טווחו לכיוונו ועם 9 בעיטות למסגרת שלו כשרק אחת ממרחק אפס הכניעה אותו.
  אחד הסיפורים הגדולים ביותר בכדורגל האירופי העונה.
• פדה ואלוורדה. ציון 8 במדד Ballerz.
  לקראת הדקה ה 110 אפשר היה להבחין סופית בכך שהרגליים של ריאל מדריד פשוט עייפות. כל כך עייפות. מנצ’סטר סיטי הניעה את הכדור ואת ריאל מדריד במשך שעתיים. היחיד שלא התעייף זה האולר האורוגוואי והאיש עם 3 הריאות.
  ואלוורדה היה זה שדחף את הכדור קדימה בשער היחיד, אך הוא היה גם זה שעזר לקרבאחל על גריליש ודוקו, ועל הדרך עזר לקאמבינגה וקרוס במרכז המגרש, ועל הדרך ניסה להוציא את ריאל מדריד קדימה בהתקפות מעבר שרובן כשלו.
• קווין דה בריינה. ציון 8 במדד Ballerz.
  זה לא רק השער. דה בריינה שיחק 112 דק’ בעצימות אדירה. 113 נגיעות בכדור לבלגי שעל הדרך יצר 2 מצבי הבקעה לחבריו.
  דה בריינה נראה אמש כשחקן של משחקים גדולים. הוא יכול היה להכריע את המשחק עם אותה החמצה כואבת, אך לרגע הוא לא הוריד את הראש וכאמור במשחק בו פודן היה חלש מאד, דה בריינה הוא זה שהניע את התקפת הכדוריד של סיטי סביב הרחבה של ריאל מדריד.

האמת – זה משחק שאפשר לכתוב עליו עוד אלפי מילים.
על רודריגו ששוב מגיע אל רגעי האמת.
על ג’וד בלינגהאם שכבר לא יכל לעמוד על הרגליים ועדיין לא חשב לרגע שהוא לא יהיה זה שישרוד אחרון.
על קייל ווקר שהוכיח שוב עד כמה הוא מגן ימני עוצמתי, אולי הטוב בעולם כעת.
על ויניסיוס ג’וניור שאמנם לא כבש או בישל, אך ברגעים ההתקפיים הבודדים של מדריד, הוא הראה את הניצוץ הייחודי שבו.
על יושקו גברדיול שהופך להיות חתיכת בלם גדול.
על רובן דיאש הלא מוערך.
על טוני קרוס שנאלץ לעשות במשחק אחד יותר הגנה ממה שהוא עושה בעונה שלמה.
על המאצ’אפ האדיר בין גריליש/דוקו לקרבאחל שגם כן ראוי להערכה הרבה יותר גדולה.

מפגש הטיטאנים שוחק פעמיים ואף קבוצה לא ניצחה.
תיקו 3:3 בברנבאו ותיקו 1:1 באתיחאד.
ההכרעה – מהנקודה הלבנה.
נקודה אליה מתנקזות ההיסטוריה והאופי. נקודה ממנה ממשיכה הלאה רק שורדת אחת.

לילה היסטורי באתיחאד.