Ballerz
הליגה הישראליתהמגזין

יומנו של אוהד | חג הגאולה?

לקראת משחק הליגה נגד מ.ס אשדוד, ארי אילן מקווה לסיום מפתיע בשביל הפועל פתח תקווה, ומקווה לרגע אחד שיגאל את העונה של הכחולים ואולי אפילו ישאיר אותם בליגה.

ארי אילן

בתור חולה ספורט בכלל ואוהד כדורגל בפרט, למדתי ש״זה לא נגמר עד שזה לא נגמר״. יספר לכם על זה אולה גונאר סולשיאר, שדחק מקרוב בדקה ה93 שער שהפך את התוצאה בתוספת הזמן והביא למנצ׳סטר יונייטד את גביע האלופות בשנת 1999. יספרו לכם על כך גם אוהדי ברצלונה שהזילו דמעות בזמן שסרג׳י רוברטו כבש את השער השישי לטובת ברצלונה, שהפך פיגור 4-0 במשחק הראשון נגד פריז, לניצחון 6-1 הירואי שהעלה אותם לשלב הבא. גם אוהדי ליברפול שזוכרים את גמר 2005, או אוהדי אייאקס שנשבר להם הלב בחצי הגמר של 2019, ואוהדי סיטי שלקחו אליפות ב-2012 אחרי חזרה מפיגור בתוספת הזמן.

אבל לפעמים הקאמבק לא מספיק. אחד הסיפורים האהובים עליי, שכמעט הסתיים בצורה הירואית, מגיע דווקא מהכדורסל הישראלי, ואפילו לא מהליגה הבכירה. בשנה שעברה הפועל חבל מודיעין, אז בליגה הלאומית, פתחה את העונה בצורה מזעזעת, כשלאורך הסיבוב הראשון היא לא הצליחה לנצח אפילו פעם אחת. בסיבוב השני של העונה משהו קרה, וחבל מודיעין הצליחה לגבור פעם אחר פעם על אריות הליגה ולנצח לא פחות משמונה משחקים! לצערם של האדומים מחבל מודיעין, דווקא במשחק האחרון, שהיה משאיר אותם בליגה, הלחץ הכריע והם הפסידו ונשרו לליגה השלישית.

אפשר גם להיזכר רק בשבוע שעבר, כשקובנטרי, קבוצת אמצע טבלה מהליגה השניה באנגליה, הצליחה לחזור מפיגור 3-0 נגד מנצ׳סטר יונייטד ולגרור את המשחק להארכה ופנדלים, אבל דווקא שם הם הפסידו.

להפועל פתח תקווה נשארו ארבעה משחקים: אשדוד בחוץ, הפועל ירושלים בבית, מכבי פתח תקווה ״בחוץ״ (שתיהן משחקות באותו איצטדיון), ומכבי נתניה בבית במחזור הסיום. כדי שהפועל פתח תקווה תישאר בליגה, צריכים להסתדר יותר מדי דברים. בראש ובראשונה היא תצטרך להוציא לפחות 9 נקודות, משמע לנצח שלושה משחקים, דבר שעשתה עד עכשיו בעונה כולה – 29 משחקים. בנוסף, היא תצטרך לקוות להפסדים של המתמודדות הרציניות על הירידה – הפועל ת״א ומ.ס אשדוד, ואולי יותר מהכל היא תצטרך לשנות גישה.
ההרגשה כרגע היא שהמלאבסים לא מסוגלים לנצח אפילו אם ישחקו נגד קבוצת הנוער של צפרירים חולון. התקווה נעלמה מעיניהם של השחקנים, ורוחם של האוהדים נשברה. הפועל פתח תקווה צריכה יותר משינויים טקטיים, המשימה הגדולה של בני לם היא בפן המנטלי. את הכישרון יש. נכון שהסגל לא מספיק חזק בשביל להישאר בליגה, אבל ישנם כמה שחקנים שיכולים לעשות את השינוי. עידן ורד יצטרך להתעלות על עצמו אף יותר, ולהצליח להרים את חבריו לקבוצה, פורצ׳ן באסיי יהיה חייב לרצות יותר על המגרש, ולבוא לעזור גם בהגנה, ויותר מהכל להראות שהוא רוצה גם בשפת הגוף שלו. רועי אלימלך יצטרך לשים בצד את חצי העונה הפחות מוצלחת שלו, ולחזור להיות המגן הנהדר שהיה בתחילת העונה. רוי נאווי יצטרך להשתיק את רעשי הרקע והביקורת כלפיו, ולהראות את הכשרון האדיר שגלום בו שלא בא לידי ביטוי בעונה לחוצה כמו זאת.

בנוסף אליהם, בני לם, מי שאוחז בהגה ומנווט את הספינה לקראת התנגשות בקרחון, יהיה חייב לתפוס שליטה ולעשות את ההתאמות הנכונות לקראת המשחק הגורלי הזה. אשדוד נמצאת בפער של 6 נקודות מהפועל פתח תקווה, ובשוויון נקודות עם הפועל תל אביב, כשרק הפרש שערים מפריד בינה לבין הישארות בליגה כרגע. בשני מפגשים העונה, מ.ס אשדוד ניצחה פעם אחת ובפעם השניה הקבוצות נפרדו בתיקו. בנוסף, בשני המפגשים הסטטיסטיקה די דומה, כאשר שתי הקבוצות מחזיקות בכדור כמעט באופן שווה, בועטות לשער כמעט אותו מספר פעמים, ובניצחון של אשדוד מדד השערים הצפויים היה 0.57 לאשדודים, מול 0.82 של המלאבסים, אך בסוף אשדוד היא זו שהצליחה לכבוש פעמיים ולקחת את הנקודות.

המסקנה מהמשחקים הקודמים בין הקבוצות היא די ברורה: מי שתרצה יותר, תאמין יותר ותיתן את הכל על המגרש – היא זו שתנצח. עכשיו השאלה הגדולה היא, כמה שחקני הפועל פתח תקווה מאמינים שלמשחק יש חשיבות.

לאחר ההפסד לחדרה לפני כחודשיים, רם לוי ניגש לקהל וסימן – ״אנחנו נישאר, אנחנו לא יורדים״. בכנות, באותו רגע האמנתי לו לחלוטין. ראיתי את האש בעיניים של עידן ורד, את הרצון של רם לוי להשאיר את הקבוצה בליגה ואת הלכידות שיש בין השחקנים. מאז עברו שמונה משחקים בהם הקבוצה לא ניצחה, הפועל פתח תקווה השיגה רק 4 נקודות מתוך 24 אפשריות, וכבשה פחות משער למשחק בממוצע, ואני איבדתי את הביטחון ברם לוי ובהבטחות שלו. אני בטוח שגם הוא מאוכזב, אבל אני יודע שבאותו רגע הוא האמין בכל ליבו שהקבוצה תישאר. אני עדיין מאמין. אני אחד כזה שלא מאבד תקווה, אבל כרגע המגמה היא לא של מלחמה על כל משחק אלא תחושה של – ירדנו, בואו נשלים עם זה, ועם תחושה כזאת יהיה בלתי אפשרי להישאר.

במשחק האחרון נגד בית״ר ירושלים, לאחר השער השני של הירושלמים אמרתי לדייויד חבר שלי שהיה איתי במשחק – ״הלוואי שיכבשו את השלישי ואני לא אצטרך להשקיע כל כך הרבה אנרגיה בלקוות למהפך שסביר להניח שלא יקרה״.
שחקני בית״ר לא ריחמו על הנפש שלי, והחליטו שלא להבקיע עד סוף המשחק, וכך עברתי עוד 45 דקות של תקווה מורטת עצבים, שבסופה נסעתי הביתה מתוסכל ועם הזנב בין הרגליים.

גם אם נשחק עם 13 שחקנים, נחתים את מסי, ונביא את טיבו קורטואה לשמש כשוער – אם השחקנים לא יאמינו שיש על מה להילחם, הם לא יוכלו לנצח. ההרכב לא רלוונטי, ולא משנה אם יהיה לחץ גבוה, או שזה דווקא יהיה בונקר עם יציאה להתקפות מעבר ומתפרצות, אם השחקנים על המגרש לא ירצו לנצח – פשוט לא ננצח.

בני לם צריך לוותר על הלחץ הגבוה שגורם לשחקני ההרכב להתעייף במהירות, לרדת טיפה אחורה, לתת לאשדוד להחזיק בכדור, לעמוד טוב בהגנה ולבנות על התקפות המעבר. להפועל פתח תקווה אין רגל מסיימת, חלוקת הכיבושים מאוד מאוזנת ואין מישהו שמתעלה במיוחד. באסיי, שמוגדר חלוץ, כבש חמישה, ומיד אחר כך דווקא רועי אלימלך המגן עם שלושה, אבי ריקן שלרוב עולה כמחליף 2, ועידן ורד הקשר 2. הכל מאוד מקרי העונה בהפועל פתח תקווה, אבל גם למ.ס אשדוד אין יותר מידי מה להציע, כשרביד אברג׳יל הוא הגובש המצטיין עם חמישה בלבד, ואחריו יש עוד שניים עם שלושה כיבושים.

במשחק מקרי הכל יכול לקרות, זאת הסיבה שהוא נקרא ״מקרי״. אני לא אופתע אם הפועל תנצח, וגם לא אם היא תפסיד 3:0, ולכן דווקא במשחק כזה ובעונה כזאת אולי כדאי להשאיר את ההכרעה ליד המקרה. בתור אוהד, בשלב כזה בעונה שבו הכל נראה אבוד, אני לא אתנגד לשער מקרי, או לניצחון מפתיע. אני גם לא אתנגד לכך שנישאר בליגה ״במקרה״. אם איכשהוא הכוכבים יסתדרו והכחולים יישארו בליגה כנגד כל הסיכויים, אני אשמח בדיוק כמו הישארות עשרה מחזורים לסוף. לפעמים בספורט צריך לקוות לתוצאה ולא רק לדרך. אם הפועל פתח תקווה תרד ליגה – התקציב ירד, היריבות יהיו חלשות יותר, ויש סיכוי שייקח הרבה זמן עד שנחזור לליגת העל. זאת הסיבה שכרגע כל מה שאני רוצה זה שהפועל תישאר. לא רוצה משחק אדיר שייגמר ב3:3, ולא עוד משחק שבו אנחנו שולטים לחלוטין ובסוף נופלים מהרגליים, אלא משחק פשוט שיסתיים ב1:0 קטן שיתן מעט אוויר לנשימה ואולי יפתח את הסיכוי להישאר.

360 דקות נותרו לעונה הזו, שבהן הפועל פתח תקווה תוכל לספר סיפור מהאגדות. סיפור כזה יתאפשר רק אם יהיו אנשים שיאמינו שהוא יכול להתרחש. לא סתם סיפורי אגדות מתאימים לרוב לילדים. כשאתה ילד, אתה מאמין בכל ליבך שביער קסום הלכה לה כיפה אדומה וזאב התחפש לסבתא שלה תוך כדי שניסה לאכול אותה. אולי עכשיו זה הזמן להאמין כמו ילדים בסיפור לא מציאותי, ונקווה שהפועל תהיה קצת פחות כיפה אדומה וטיפה יותר סינדרלה. ואולי רק אולי, אם נאמין מספיק חזק, האגדה תהפוך למציאות.

מוצאי שבת, איצטדיון הי״א אשדוד, 20.00 בערב.

יאללה הפועל, עושים את זה.

אולי תאהב גם עוד מהמחבר
השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן