מלכה נולדה | עונת 1955/56 בגביע אירופה לאלופות

היו זמנים באירופה פרק ב: מלחמות, קבוצה שהיא נבחרת של מדינה שלא קיימת, קרוב משפחתו של אחד השוערים הגדולים בהיסטוריה, ואלופת אירופה נצחית אלו חלק מהסיפורים של העונה הראשונה של גביע אירופה לאלופות. המשך הסקירה של תולדות המפעל הגדול באירופה.

אחרי הניסיונות הקודמים המוצלחים יותר ובעיקר ופחות, הגיעה השמועה על גביע לאלופות בדרום אמריקה שהתחיל ב-1948. אירופה, שראתה את עצמה כמובילת הכדורגל, פיגרה כאמור אחרי מקבילותיה מהיבשות האחרות. גבריאל הנו, כדורגלן עבר ועורך העיתון הצרפתי ל’קאיפ, המוכר לנו כיום בגלל “כדור הזהב“, הציע להקים טורניר זהה באירופה.

וולבס מכריזים: “אנחנו אלופי העולם”

בהתחלה הנו נדחה על ידי אופ”א, שהוקמה שנה קודם לכן ועסקה בהקמת היורו לנבחרות. בשנת 1954, לאחר שסטאן קוליס מאמנה של וולבס הכריז בעיתון דיילי מייל על קבוצתו כאלופת העולם בעקבות סדרת משחקי ידידות מוצלחים, הנו הגיב להכרזה של וולבס וכתב: “לפני שאנחנו מכריזים שוולברהמפטון הם בלתי מנוצחים, תן להם לנסוע מעבר למוסקבה ולבודפשט, להיפגש גם עם ריאל מדריד ומילאן”. ההכרזה של וולבס גרמה להנו להחזיר את רעיונו ולנסות להראות לבריטים שיש כדורגל גם מחוץ לאי.

הנו והלקא’יפ התחילו לעבוד קשה כדי לשכנע את מדינות אירופה להשתתף בטורניר. גרמניה שלחה נציגה למרות שחששה בהתחלה להעמיס עוד יותר על נציגיה הלא מקצועיים. מנגד, סנטיאגו ברנבאו, נשיא ריאל מדריד, אמר שספרד ערוכה לקבל 100,000 צופים מרחבי אירופה, ואלברט רוזנס נשיא אנדרכלט דיבר על תחרות שתעלה על כל דמיון.

הרוסים סירבו לשלוח קבוצה בגלל מזג האוויר הקשה ברוסיה, ורק בעונה ה-13 של הטורניר שלחו הסובייטים נציגה. בסופו של דבר אופ”א השתכנעה רק כשהבינה שהטורניר יצא לדרך גם בלעדיה, ולקחה בעלות על המפעל. הטורניר יצא לדרך ב-1955 כדי לבדוק מי באמת אלופת אירופה ולהוכיח לבריטים שיש כדורגל גם מחוץ לאי. בשנתו הראשונה התחיל הטורניר עם 16 קבוצות מרחבי אירופה. את 16 הקבוצות ואת הגרלת שמינית הגמר, קבעו אנשי הל’אקיפ.

16 מדינות יוצאות לדרך

16 הקבוצות הורכבו משבע אלופות בלבד: יורגודן (שוודיה), מילאן (איטליה), אנדרכלט(בלגיה), ריאל מדריד (ספרד), אורחוס (דנמרק), ריימס (צרפת) ורוט-וייס אסן (גרמניה). יתר הקבוצות שצורפו הגיעו במקום אלופות שסירבו להשתתף, או פשוט נבחרו ע”י הל’קאיפ שראה בהם מהגדולות באירופה: ספורטינג ליסבון (פורטוגל), וורורס לובוגו (הונגריה), ראפיד וינה (אוסטריה) זאריבקן (חבל הסאר), סרבט ז’נבה (שוויץ), פ.ס.וו. איינדהובן (הולנד), היברניאן(סקוטלנד), פרטיזן בלגרד (יוגוסלביה) וגוורדיה ורשה (פולין).

הסיבה שחלק מהמדינות שלחו קבוצות לא אלופות, היא כיוון שהן רצו להבטיח שהקבוצות הגדולות ביותר ישתתפו בטורנירים המקומיים. שמתם לב מי חסרה ברשימה? אלופת אנגליה כמובן. התאחדות הכדורגל האנגלית, “מולדת הכדורגל”, אסרה על צ’לסי האלופה להשתתף בטורניר, מכיוון שהם ממילא “אלופי העולם”, וחבל להסיח את דעתם מהמפעלים המקומיים. גם אלופות הונגריה, דנמרק, והולנד סירבו כאמור להשתתף, אבל זה היה סירוב אישי והסגניות שלהם נכנסו במקומן.

חבל הסאר עובר ידיים

השם המעניין ביותר בטורניר הוא של זארבריקן, נציגת חבל הסאר. חבל הסאר הוא כיום אחד מ-16 מדינות גרמניה, השוכן על הגבול עם צרפת. חבל הארץ עבר ידיים פעמים רבות בין גרמניה וצרפת, ומשאבי הטבע הרבים שלו שימשו את הצורר הגדול היטלר ימ”ש בעלייתו לשלטון.

אחרי מלחמת העולם השנייה צרפת רצתה לספח את חבל הסאר, וזארבריקן שיחקה קצת בליגות הצרפתיות, ואפילו הצליחה להעפיל לליגה הראשונה, אך לא שיחקה שם בעקבות התנגדות מספר קבוצות שנאלצו לשחק בגרמניה בזמן המלחמה. בעלות הברית פחות התלהבו מהסיפוח וחבל הסאר קיבל עצמאות למספר שנים.

זארבריקן זכתה לייצג בעונה הראשונה של ליגת האלופות את חבל הסאר. הנקודה המעניינת מהעצמאות, קשורה דווקא לכדורגל הנבחרות. במוקדמת מונדיאל 1954 זכתה חבל הסאר לנבחרת שהורכבה לחלוטין משחקני זארבריקן, שהייתה הקבוצה הרצינית היחידה בסאר. היא שובצה לבית עם מערב גרמניה ונורבגיה וסיימה שנייה. ב-1957 נערך משאל עם, וחבל הסאר הוחזר לגרמניה. כאן נגמר הסיפור של חבל הסאר בכדורגל, מה זארבריקן עשתה באותה עונה? עוד נגיע לזה בהמשך.

משחק ראשון מול 30,000 צופים

ב-4 בספטמבר 1955 יצא לדרך המשחק הראשון בתולדות הטורניר הנחשק באירופה, בין פרטיזן בלגרד היוגוסלבית לספורטינג ליסבון הפורטוגזית, ממנו יצא גם מלך השערים של הטורניר. המשחק הראשון בפורטוגל היה דרמטי עם שישה שערים, מהפך וחזרה ל-3:3. שניים מהשערים של פרטיזן הובקעו בידי חלוצה מילוש מילוטינוביץ’.

החלוץ מבלגרד לא עצר גם בגומלין, ואחרי 29 דקות היוגסלבים כבר היו ביתרון כפול מצמד של מילוטינוביץ’, בדרך ל-2:5 אדיר עם רביעייה של החלוץ שהגיע לשישה שערים בשני המשחקים. זארבריקן עצמה הודחה בליגת האלופות בשמינית הגמר(אז השלב הראשון) במפגש שהיה הדרמטי ביותר באותו שלב. אחרי שניצחה 4-3 במשחק הראשון מול מילאן באיטליה, הפסידה זארביקן 4-1 בגומלין בביתה. בשערה של מילאן שעלתה לרבע הגמר אגב עמד לורנצו בופון ,בן-דוד של סבו של ג’אנלואיג’י האגדי.

ריאל מדריד מדלגת לשלב הבא

שאר משחקי שמינית הגמר גם הפיקו שלל שערים, אבל רובם היו חד צדדים. ריאל מדריד, שהייתה בשיא הבנייה שלה בידי סנטיאגו ברנבאו ושיקומה ממלחמת האזרחים הספרדית שהתרחשה ב-1947 ופגעה אנושות במועדון, פגשה בשמינית הגמר את נציגת שוויץ סרבט ז’נבה. במרכז הקבוצה הספרדית עמד הכוכב הגדול, אלפרדו די סטפאנו, שהגיע שלוש שנים קודם לבירת ספרד בסערה גדולה.

ריאל לא התקשתה יותר מדי מול השוויצרים, עם 0:2 בשוויץ ו-0:5 בספרד עם צמד של די סטפאנו, וכך דילגה האלופה הספרדית לרבע הגמר. רוב משחקי שמינית הגמר היו חד צדדים, כשלמעט מילאן – זארביקן רק עוד צמד מפגשים אחד הוכרע בהפרש של פחות משלושה שערים, אך גם הוא לא היה דרמטי במיוחד, משחקה של אלופת צרפת ריימס מול אלופת דנמרק אורחוס.

שמינית גמר מרובת שערים

השחקן הבולט באלופת צרפת, שהייתה בשנות השיא שלה, היה רמון קופה, אחד הצרפתיים הגדולים בהיסטוריה, שבקיץ חתם בריאל. רמון קופה היה אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה באותה תקופה, והוא בלט בכך שהיו לו רק תשע אצבעות, מכיוון שאחת הוא איבד בגיל 14 כשעבד ככורה פחם.

אחרי 0:2 צרפתי בדנמרק, הגיעו הקבוצות לגומלין בצרפת. בדקה ה-60 הסיפור נחתם, כשריימס עלתה ליתרון 0:2 ו-4:2 בסיום הכללי. אורחוס הצליחו להשוות עם שני שערים בשש דקות, בין הדקה ה-77 ל-83, שערים שלא עזרו להם וריימס העפילו לרבע הגמר.

התוצאות המלאות של שמינית הגמר:

ריאל מדריד: סרבט ג’נבה 0:7.

פרטיזן בלגרד: ספורטינג ליסבון 5:8.

ראפיד וינה: פ.ס.ו איינדהובן 2:6.

מילאן: זארביקן 5:7.

סטאד ריימס: אורחוס 2:4.

וורורס לובוגו: אנדרכלט 4:10.

יורגדון: גוורדיה ורשה 1:4.

היבריאנן: רוט-וייס אסן 1:5.

ריימס והיבראינן עולות לחצי הגמר

רבע הגמר הראשון בהיסטוריה סידר לנו ארבעה מפגשים מרתקים, היברניאן פגשה את יורגודן שעלתה ליתרון כבר אחרי דקה אחת במשחק הראשון שהתרחש בסקוטלנד. הסקוטים לא התרגשו ביצעו מהפך מושלם וניצחו 1:3, שהצטרף לניצחון נוסף בגומלין (0:1) והעפלה לחצי הגמר.

מי שפגשה את היבראינן בחצי הגמר הייתה סטאד ריימס, שבדומה לשלב הראשון ניצחה את המשחק הראשון בהפרש שני שערים, וסיימה בתיקו רב שערים. הפעם היא עשתה זאת עם 2:4 ו-4:4 אחרי שהובילה 1:4.

מילאן רומסת, ריאל נכנסת לדרמה

הצד השני של ההגרלה הפגיש בין מילאן, במרכזה כיכבו שלישית שלישיית גרה-נו-לי האגדית, שלישיית כוכבים שוודים, גונאר גרן, גונאר נורדאהל ונילס לידהולם שכיכבו במילאן ובנבחרת שוודיה, איתה גם הם זכו בזהב באולימפיאדת 1948. לידהולם, שכונה הברון והתחחתן עם דוכסית איטלקיה, היה מהבולטים בנבחרת שוודיה שהגיעה עד לגמר המונדיאל 1958.

אחרי תיקו 1:1 מול ראפיד וינה באוסטריה, התעללה מילאן באוסטרים בגומלין עם 2:7 מהדהד, כשאת שמונת השערים בצמד המפגשים, מבקיעים לא פחות משישה שחקנים שונים, מה שהביא לכך שאף מהמילאנזים לא איים על מילוטינוביץ’ שהתמודד מול ריאל מדריד ברבע הגמר האחרון.

מילוטינוביץ’ וחבריו שהתמודדו מול ריאל הגיעו לסנטיאגו ברנבאו וחטפו 0:4 מהדהד. הסיפור גמור? לא אם תשאלו את הסרבים האמיצים. אחרי 24 דקות בגומלין מילוטינוביץ’ העלה את פרטיזן ליתרון, שהוכפל בדקה ה-46 מרגליו של פרוסלוב מיכיוביץ’. בדקה ה-87, העלה מילוטינוביץ’ את פרטיזן ל-3:0, על סף קאמבק מטורף, אך יותר מזה הסרבים לא הצליחו להשיג והאלופה הספרדית העפילה לחצי גמר גביע אירופה לאלופות.

תוצאות רבע הגמר:

ריאל מדריד: פרטיזן בלגרד 3:4

מילאן: ראפיד וינה 8:3

ריימס: וורורס לובוגו 6:8

היבראינן: יורגדון 1:4

בין חצאי הגמר באותה שנה היו שבועיים, כששני משחקי חצי הגמר בין סטאד ריימס להיבראינן שוחקו לפני שריאל מדריד ומילאן עלו לשחק. ריימס דילגו בקלילות לגמר עם 0:1 ו-0:2, וחיכו בסבלנות מי תהיה היריבה הבאה שלהם.

דרמה בסן סירו

לריאל מדריד יש מסורת ארוכת שנים בגביע אירופה לאלופות, מסורת של דרמות אדירות וניצחונות מופלאים. כאן המסורת התחילה, כשאחרי הדרמה שכמעט התרחשה מול פרטיזן בלגרד מול מילאן התרחשה דרמה אמיתית. במשחק הראשון בברנבאו, ריאל עלתה ראשונה על הלוח משער של הקטור ריאל, אך ספגה שוויון שלוש דקות לאחר מכן מרגליו של גונאר נורדאהל. בדקה ה-30 זה כבר היה 2:2, אחרי שערים של חוסיטו וחואן סקיאפינו, שסכום העברתו למילאן היה סכום שיא באותה תקופה. רוקי אולן ודי סטפאנו חתמו את תוצאת המשחק 2:4 לריאל מדריד.

בגומלין בסן סירו, אחרי 65 דקות מאופסות, ריאל מדריד עלתה ליתרון שלכאורה סגר את ההתמודדות, אך המילאנזים לא וויתרו. ארבע דקות לאחר מכן הם השוו את התוצאה מפנדל מדויק של דל מונטה, שהשלים צמד מפנדלים בדקה ה-86 והביא את מילאן לפער של שער אחד מהארכה, אך כמו פרטיזן כאן זה נגמר, ואחרי דקות מורטות עצבים ריימס גילתה מי היריבה שלה בגמר.

הגמר עצמו, שהתקיים מול 38,000 צופים בפארק דה פראנס בפריז, היה דרמטי לא פחות. ריאל מדריד עלתה במערך של 3-2-4-1, כשבין הקורות עמד חואן אלונוסו. בהגנה עמד אלונסו נוסף, מרקוס אלונסו, לצד אנחל אטיינסה ורפאל לסמס. במרכז הקישור התייצב הקפטן, מיגל מוניוס, לצד חוסה מריה סראגה. בכנפיים שיחקו חוסה איגלסיאס פרננדס ופרננסיקו חנטו, בחוד עמד אלפרדו די סטפאנו, ומאחוריו הקטור ריאל ורמון מרסאל.

אירופה נצבעת לבן בפעם הראשונה

ריימס עלו במערך דומה, עם רנה-ז’אן ז’אקה בשער. סימון זימני, רובר ז’ונקה הקפטן וראול ז’יראודו עמדו בהגנת ריימס. מישל לבלון ורובר סיאטקה הוצבו במרכז הקישור, כשההתקפה המגוונת כללה את לאון גלובאקי, רמון קופה אותו כבר הזכרנו שבעונה הבאה ילבש לבן כשיעבור לבירת ספרד, ורנה בילאר. בכנפיים שיחקו מישל הילדגו וזאן טמפלן.

ריימס עלתה ליתרון כפול כבר אחרי 10 דקות משערים של מישל לבלון וז’אן טמפלן, אך ריאל השוותה מהר משערים של די סטפאנו והקטור ריאל כבר בדקה ה-30. בדקה ה-62 מישל הלדגו החזיר את היתרון לריימס, אך מרקוס אלונסו השווה 5 דקות לאחר מכן. הקטור ריאל הביא את הגביע לריאל, עם שער ניצחון היסטורי בדקה ה-79, שער שהפך את ריאל מדריד לאלופת אירופה הראשונה, ונתן לה להניף את הגביע שכבר אז היה לו אוזניים גדולות.

העונה הראשונה נגמרת

כך הגמר הדרמטי הזה, שעד היום הוא אחד הגמרים הפוריים ביותר בהיסטוריה, סיים טורניר פורה במיוחד בו הובקעו 127 שערים (4.38 בממוצע למשחק). מלך השערים כאמור היה מילוש מילוטינוביץ’ היוגוסלבי של פרטיזן בלגרד שכבש 8 שערים. אחרי מילוטינוביץ’ בטבלת מלכי השערים התייצבו לאון גלובאקי של ריימס, ופטר פלטורס של וורורס לובוגו שעף גם הוא ברבע הגמר. הכובשים המובילים של ריאל מדריד היו אלפרדו די סטפאנו והקטור ריאל, עם חמישה שערים כל אחד. ההצלחה של הטורניר הייתה כבירה והכתה גלים ברחבי אירופה, בכל הטורניר וב-127 השערים שלו צפו בסה”כ כ-800,000 צופים.

ז’אק פראן, עיתונאי ל’אקיפ שהיה מעורב בהקמת הטורניר, הגדיר את הניסיון הראשון כך: “מעולם לא הייתה תחרות חדשה שהגשימה את הציפיות של אנשים כל כך מהר. זה היה כאילו הפורמט, פשוט כמו חוקי המשחק עצמם, כבר השיג סוג של שלמות, וכאילו הציבור והתקשורת מרחבי היבשת רק חיכו לאות הזה כדי לגלות מחדש את חדוות הכדורגל”.

בעקבות ההצלחה האדירה שש מדינות נוספות רצו להצטרף לטורניר הבא, אבל זה כבר לפרק הבא.

את הפרק הראשון בסדרת “היו זמנים באירופה” – תוכלו למצוא כאן.

2 תגובות
  1. אלכס כותב

    שמחה אתה אלוף, באמת.
    מחכה לשאר הפרקים!

    סדרות הכתבות שלכם זה פשוט מוצר פרימיום!
    הסדרה של לברקוזן, שלא נדבר על כדור הזהב או הברזילאים של ברצלונה, מדהימים.

  2. ישראל אזולאי כותב

    כתבה כיפית ממש, תודה ומחכה לבאה בתור.
    קל להעביר זמן פנוי עם האתר שלכם.

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן