עשור ללכתו של טיטו וילאנובה

“אתה לא אמור להיות עצבני על שום דבר , מה שנראה היום חשוב מחר כבר לא רלוונטי ” .

זה אחד המשפטים שאמר פעם טיטו וילאנובה במהלך קריירת האימון שלו, מספרים עליו שהוא היה איש מיוחד, מאמן בחסד עליון ואדם שכולם אוהבים.

טיטו וילאנובה החל את דרכו ששחקן צעיר באקדמייה של ברצלונה אך מעולם לא עלה לשחק בקבוצה הראשונה. את הקריירה שלו בספרד הוא בילה במועדונים כמו סלטה ויגו ומיורקה שגם בהם לא בלט במיוחד ובילה לא מעט זמן בספסל המחליפים. בעקבות פציעה בברך הוא נאלץ לפרוש והחל בקריירת אימון.

את קריירת האימון שלו הוא התחיל בשנת 2002 בקבוצת U-16  בברצלונה – שנתון 87′ באותם ימים , קבוצה שכללה בתוכה את ג’ררד פיקה, ליאו מסי וססק פאברגס. לאחר מכן עזב לליגה השלישית בספרד וחזר לבארסה אתלטיק כעוזרו של פפ גווארדיולה, ביחד הם העלו את קבוצת המילואים של ברצלונה מהליגה השלישית אל הליגה השנייה ובקיץ 2008 השתלט ביחד עם פפ על הקבוצה הראשונה של המועדון.

ביחד הם בנו את אחת הקבוצות הטובות שהמשחק הזה אי פעם ידע והביאו את ברצלונה לתקופה המוצלחת ביותר שלה עם זכייה ב14 מתוך 19 גביעים אפשריים בין השנים 2008-2012.

טיטו אובחן כחולה סרטן באיזור הגרון לראשונה בנובמבר 2011, בעודו עוזר מאמן של פפ גווארדיולה בברצלונה. טיטו נסע לטפל בעצמו וחזר תוך ימים ספורים לעבודה ותפקד כרגיל. בסיום אותה עונה (11/12) פפ גווארדיולה עזב את ברצלונה וטיטו וילאנובה מונה למאמן הראשי .

כמאמן ראשי טיטו וילאנובה המשיך בדיוק את המורשת שפפ השאיר, הקבוצה שיחקה כדורגל יפה לעין ויעיל מאוד, היא הצליחה לצבור 100 נקודות בליגה בדרך לאליפות ה-22 של המועדון ושברה את שיא הליגה בנקודות לעונה.

עם זאת אותה עונה הייתה מורכבת מכיוון שבמהלכה וילאנובה נאלץ לעזוב לשלושה חודשים לצורך ניתוח וכימותרפיה בניו יורק. כשחזר הקבוצה בדיוק התמודדה נגד באיירן מינכן בחצי גמר ליגת האלופות שם היא לא שיכנעה והודחה מהמפעל.

בסופו של דבר אותה עונה הסתיימה בטעם טוב ועם המון תקווה להמשך , בחגיגות האליפות פויול (הקפטן דאז) החליט לתת את הכבוד לטיטו וילאנובה ולאריק אבידל שאובחן בסרטן גם הוא ולהניף את גביע האליפות ברגע מרגש מאוד.

וילאנובה רצה להמשיך לעונה הבאה, אך נאלץ להתפטר ביולי 2013 לאחר שמצבו החמיר. כשנותר חודש בלבד לתחילת העונה החדשה, ברצלונה מינתה את ג’ררדו “טאטה” מרטינו היישר מארגנטינה.

תשעה חודשים לאחר מכן, בשנת 2014 ובגיל 45 בלבד, טיטו וילאנובה נכנע למחלת הסרטן.

בתקופה הקצרה שבה בריאותו אפשרה, עולם הכדורגל ראה מאמן עם הבנה מושלמת של המשחק, כזה שהקבוצות שלו משחקות ללא פחד, שחושבות קדימה , לשחק כדורגל יפה לעין וכך הוא הצליח לעצב את אחת הקבוצות הגדולות ביותר שידע המשחק, הוא לא היה לבד אך היה לו חלק משמעותי מאוד בקבוצה ההיסטורית הזאת. הוא לא היה רק ​​מאמן יוצא דופן אלא גם אדם נדיב, צנוע וכנה, מחובר עמוק לשחקנים ולצוות המקצועי סביבו.

עולם הכדורגל לא הספיק לטעום הרבה מטיטו וילאנובה , זה היה טוב מדי אך קצר מדי. לא הספקנו להתאכזב , לשפוט , לבקר והשאלה הגדולה האם בכלל יכלנו לעשות זאת ? פפ מספר עליו שהוא היחיד שהאמין בדרך שלו , שבסגנון המשחק הזה הם ישנו את עולם הכדורגל ושהוא עצוב שהוא לא זכה לראות את הסוף של כל הדבר הזה.

גם אנחנו עצובים , בעיקר על לכתו של אדם גדול ואיש כדורגל מהשורה הראשונה, אך אנו גם עצובים שלא זכינו לראות ולחוות יותר ממה שטיטו וילאנובה הביא איתו לעולם הכדורגל.

תודה על מה שנתת לנו , Sempré Tito.