Ballerz
הליגה הגרמניתהמגזין

קוף על הגב – בחזרה לעונת 2001/02 של באייר לברקוזן, הידועה בכינויה “נברקוזן”

לאחר שהייתה סגנית 3 פעמים בחמש העונות שלפני כן, באייר לברקוזן הגיעה לעונת 2001/02 עם סגל מוכשר שרעב לזכות בתארים, אך מה שקרה שם לא יישכח לעולם - בפרק הראשון בסדרה "מנברקוזן למייסטרקוזן", אנו נחזור אל העונה המקוללת של האדומים-שחורים ונענה על השאלה מדוע לברקוזן הנוכחית תשבור את המיתוס.

יוני צמח

יותר ממה שהכדורגל העולמי אוהב סיפורי הצלחה, הוא אוהב סיפורי אי-הצלחה – הקבוצות או השחקנים שבאופן שיטתי מפסידים ולא מצליחים לזכות בתארים. מיתוס הלוזריות הוא כזה שנמשך ומסופר, גם כאשר הוא סותר את עצמו. האוהדים כולם רק מקווים שהוא יימשך, שהקבוצות והשחקנים ימשיכו להיכשל על מנת שהמיתוס יהיה אמיתי, והקללה לעולם לא תוסר. באייר לברקוזן היא סיפור אי-הצלחה גרמני קלאסי. למרות שהעונה הנוכחית היא לא פחות מסנסציונית, הקבוצה מתוייגת כלוזרית נצחית, שכן היא נמצאת במשך שנים ארוכות בצמרת הליגה הגרמנית מבלי לזכות ולו בתואר אחד. כלי התקשורת הדביקו לקבוצה בתחילת שנות האלפיים את הכינוי “נברקוזן”, או Vizekusen בגרמנית (שפירושו סגנית-קוזן, בגרמנית זה נשמע יותר טוב).

ישנה מחלוקת מתי באייר לברקוזן הפכה להיות “נברקוזן”. יש הטוענים שמיתוס הלוזריות של הקבוצה החל עוד בשנת 2000, אז לפני המחזור האחרון של הבונדסליגה, לברקוזן הובילה ב-3 נקודות על באיירן מינכן וכל מה שהיא הייתה צריכה זה תיקו מול אונטרהאכינג החלשה כדי להבטיח את האליפות הראשונה בתולדותיה. שער עצמי של מיכאל באלאק ושער נוסף של מרקוס אוברלייטנר קבעו 2-0 מדהים לאונטרהאכינג. במשחק המקביל, באיירן ניצחה 3-1 את ורדר ברמן וחטפה את האליפות מלברקוזן האומללים, שכבר הרגישו שזה אצלם בכיס. מיתוס ה”נברקוזן” החל לקבל תאוצה, גם אם עוד לא קראו לו כך, שכן זו הייתה הפעם השלישית מאז 1997 שלברקוזן מסיימת שנייה בליגה. למרות אותה עונה, הכינוי “נברקוזן” מזוהה יותר מכל עם עונת 2001/02 של באייר לברקוזן. הגיע הזמן לחזור לאותה עונה מקוללת, בה האדומים-שחורים איבדו 3 (!) תארים בשבועיים בלבד.

לברקוזן רצו לתקן את הרושם משנת 2000 ולקחת תואר עבור האוהדים, שחוו אכזבה אחר אכזבה בשנים שלפני כן. לברקוזן העמידה סגל מרשים לכל הדעות, אולי מהטובים באירופה באותה תקופה. בכל עמדה לברקוזן הייתה קטלנית והייתה יכולה לנצח כל קבוצה ביום נתון – לוסיו הברזילאי בהגנה, זה רוברטו בקישור, התקפה מפחידה בדמות דימיטר ברבאטוב בן ה-20, אולף קירסטן הוותיק (מלך השערים של המועדון בכל הזמנים) ואוליבר נוויל, והדובדבן שבקצפת – מיכאל באלאק, אז כישרון צעיר בן 24 שרעב יותר מתמיד לקחת תארים. במפלה בשנת 2000, קירסטן, נוויל, באלאק ורוברטו שיחקו גם אז באדום-שחור, כך שהם יודעים כיצד מרגיש תואר שחומק מבין האצבעות. עונת 2001/02 הייתה אמורה להיות זו שמוציאה את לברקוזן מהלוזריות שהיא הייתה שקועה בה. עם מאמן חדש בדמות קלאוס טופמולר, הקבוצה הייתה בדרך הנכונה להיות אלופה אמיתית, ולזכות בתהילה חיובית, ולא שלילית. אך מה שקרה באותה עונה היה הסיוט הגדול של כל קבוצת כדורגל.

העונה של לברקוזן הלכה באופן מושלם – בזירה המקומית, לברקוזן הוליכה בגאון את הבונדסליגה בפער של 5 נקודות מדורטמונד השנייה, 3 מחזורים בלבד לסיום העונה. בגביע היא לא התקשתה מול אף אחת מהקבוצות, כל הדרך אל הגמר הגדול. בליגת האלופות, אליו העפילה בכלל משלב המוקדמות ולא באופן אוטומטי, הצליחה לברקוזן להראות הרבה אופי ולהתקדם כל הדרך עד לגמר הגדול בגלאזגו, כולל משחק גומלין משוגע נגד ליברפול ברבע הגמר. כאשר קבוצה כמו לברקוזן, שידועה בכך שאינה משכילה לזכות תארים מגיעה למצב כה נוח, כאשר הזכייה בתארים נמצאת במרחק נגיעה בלבד, קשה להאמין שמשהו הולך להשתבש לה. אבל כמו שכבר הבנתם, הכל השתבש לאדומים-שחורים – ממש הכל.

נתחיל מהבונדסליגה. לאחר שהובילה ב-5 נקודות, לברקוזן אירחה במחזור ה-32 את ורדר ברמן מאמצע הטבלה, במשחק קשה לכל הדעות. ורדר ברמן גברה על לברקוזן 2-1, כולל החמצת פנדל של הנס-יורג בוט, השוער של לברקוזן (שהיה ידוע כבועט פנדלים מוכשר). דורטמונד השכילה לנצח את קלן במשחק המקביל והפער בפסגה קטן ל-2 בלבד. הלחץ מתחיל להראות אותותיו בלברקוזן, שלא מאמינה שזה קורה לה שוב. במחזור הבא, לברקוזן פגשה את נירנברג, שנאבקת על ההישארות בליגה. על הנייר, משחק שלברקוזן חייבת לנצח, והיא נשארת תלויה בעצמה לקראת המחזור האחרון. בדקה ה-23 של המשחק, לברקוזן בהלם. כדור חופשי עולה לרחבה ומארק ניקל מעלה את נירנברג ל-1-0 מדהים. האדומים-שחורים לא ויתרו, אבל שום דבר לא הלך להם. החמצה אחר החמצה, בעיקר של ברבאטוב ולוסיו שפשוט לא מצליחים לשים את הכדור ברשת. לברקוזן, שבאותו מחזור הייתה הקבוצה שכבשה הכי הרבה שערים בליגה עם 75 כאלו, לא הצליחה לכבוש כל המשחק ותוצאת הסיום הראתה 1-0 מפתיע לנירנברג, שמבחינתה חוגגת הישארות בליגה הבכירה. דורטמונד עושה את המוטל עלייה ומנצחת 4-3 את המבורג ובכך עולה למקום הראשון. לברקוזן מאבדת את הפסגה, עם שני הפסדים לא צפויים בכלל. במחזור האחרון היא אמנם ניצחה 2-1 את הרטה ברלין, אבל זה לא עזר. דורטמונד ניצחה גם היא וזכתה באליפות על חשבונה של לברקוזן הלוזרית. מיכאל באלאק, האיש שכבש הכי הרבה שערים באותה עונה בלברקוזן לא הצליח להושיע את קבוצתו בשני משחקים קריטיים מאוד בעונה. במחזור האחרון הוא כבש אמנם צמד, אך זה כמובן לא הספיק. באלאק גם זכה בשחקן השנה בגרמניה באותה עונה, אך זה ודאי לא שיפר את תחושותיו של הגרמני, ששוב מאבד אליפות עם לברקוזן במחזורים האחרונים.

בגביע, לברקוזן התמודדה בגמר נגד שאלקה 04, אז קבוצת צמרת רצינית בכדורגל הגרמני. המשחק התקיים שבוע בלבד לאחר המחזור האחרון בבונדסליגה, בו דורטמונד הוכרזה כאלופת גרמניה על חשבונה של אותה לברקוזן. לברקוזן החלה להרגיש את הלחץ, וכאשר נכנסים ללחץ מנטלי שכזה לאחר אובדן אליפות, קשה מאוד לצאת ממנו. תוצאת המחצית עוד הייתה 1-1, לאחר שברבאטוב כבש לזכות האדומים-שחורים בדקה ה-27 ויורג בומה השווה עבור שאלקה בבעיטה חופשית נהדרת על סף הירידה להפסקה. מה שקרה במחצית השנייה, לא יישכח לעולם ע”י אוהדי לברקוזן – הקבוצה שלהם פשוט קרסה לחלוטין. בתוך 17 דקות בלבד החל מהדקה ה-68, שאלקה כבשה 3 שערים לרשת של לברקוזן, כאשר האחרונה נופלת מהרגליים. טעות אחר טעות בהגנה, איבודי כדור לא מחויבים ובעיקר לחץ שהשחקנים לא מצליחים לעמוד בו. בדקה ה-89 כירסטן עוד צימק ל-4-2 אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי עבור האדומים-שחורים שמפסידים לשאלקה ומאבדים גם את הגביע, שבוע בלבד לאחר הליגה. המיתוס חוזר – לברקוזן לא מצליחה לזכות בתארים. נשאר עוד תואר אחד בקופה, והוא הגדול מכולם – ליגת האלופות. האם החבורה של טופמולר מסוגלת להפתיע את ריאל מדריד ולקחת את ליגת האלופות?

15 במאי 2002. ארבעה ימים בלבד לאחר שהפסידה את הגביע, באייר לברקוזן עולה על הדשא בגלאזגו לגמר ליגת האלופות נגד ריאל מדריד עם הגב אל הקיר. תחילת המשחק לא בישרה טובות עבור הקבוצה הגרמנית – כבר בדקה השמינית ראול מקבל כדור חוץ אדיר מרוברטו קרלוס, בועט לא חזק במיוחד, אך השוער בוט עם טעות קשה לא מצליח לעצור את הכדור וזה 1-0 לריאל מדריד. לברקוזן לא ויתרה ו-5 דקות בלבד לאחר מכן, כדור חופשי של באלאק מוצא את ראשו של לוסיו ומשם אל הרשת. לברקוזן משווה ומשאירה את חלום ליגת האלופות בחיים. בתוספת הזמן של המחצית הראשונה, כמו בגביע, לברקוזן סופגת. רוברטו קרלוס מקפיץ כדור מעולה לזינדין זידאן, שמפגיז וולה יפהפה לרשת של בוט וריאל מדריד שוב עולה ליתרון 2-1. לברקוזן עוד ניסתה לחזור, אך הופעה אדירה של השוער המחליף איקר קסיאס מנעה מהגרמנים לחזור ובסיום ריאל זוכה בתואר הנכסף. לברקוזן מפסידה פעם נוספת ומאבדת תואר שלישי בשבועיים בלבד. העונה ההיא זכורה גם בכינוי “הטרבל שלא היה”.

תיאוריית ה”נברקוזן” תופסת תאוצה תקשורתית רחבה יותר וכולם מאמינים בקללה שהוטלה על הקבוצה ושחקניה, שפשוט לא מצליחים לזכות בתואר. בנוסף, 5 שחקנים שהיו באותה עונה של לברקוזן, ביניהם גם מיכאל באלאק כמובן, השתתפו במונדיאל 2002 שהתקיים באותו קיץ, בו גרמניה הפסידה בגמר לברזיל. יש הטוענים שהשחקנים של לברקוזן הביאו לנבחרת את המנטליות המפסידנית, והיא זו שגרמה להם להפסיד את הטורניר. באותה ברזיל אגב, שיחק לוסיו, אותו אחד שהיה חלק מהכישלון הטוטאלי של לברקוזן חודש וחצי לפני כן. הקללה על לברקוזן והכינוי “נברקוזן” היו כל כך שגורים בפיהם של אנשי הכדורגל, עד שבשנת 2010 החברה “באייר”, בעלת המניות העיקרית של לברקוזן, הוציאה פטנט על המונח “נברקוזן” כדי למנוע “שימוש לא נאה” בו, לטענת של אנשי החברה. יש שראו זאת כהומור עצמי של המועדון כחלק מאסטרטגיה שיווקית מסוימת. בנוסף, החברה גם הוציאה פטנט על המונח “מייסטרקוזן” (לברקוזן השולטים בתרגום חופשי), למקרה שהקבוצה תזכה באליפות (עוד נגיע לזה).

החצים באותה עונה הופנו בעיקר למיכאל באלאק, האיש שהיה השחקן המרכזי של הקבוצה ומאז אותו משחק בשנת 2000, בו שער עצמי שלו הפסיד ללברקוזן את האליפות, תווית הלוזר הודבקה על מצחו וסירבה לרדת. מיכאל באלאק לא הופיע למשחקים הגדולים והחשובים של קבוצתו ונבחרתו, ותוייג כלוזר הנצחי של גרמניה. לאחר אותה עונה, באלאק עבר לבאיירן מינכן, זכה עמה בדאבל הגרמני ובכך שיפר את תדמיתו. גם שחקנים נוספים, כגון לוסיו וזה רוברטו עברו לבאיירן מינכן באותן שנים וזכו עמה בתארים. השחקנים הצליחו למחוק את תווית הלוזריות, אך לא באייר לברקוזן האומללה, שמאז אותה עונה ב-2002 לא הצליחה לזכות באף תואר.

העונה, הלוזרית הנצחית של גרמניה היא הקבוצה המלהיבה ביותר שניתן היה לדמיין – עם פער 10 בפסגה, סגל צעיר, רענן ובעיקר מאוזן שלא הפסיד אף משחק העונה, האדומים-שחורים רוצים להיות המלכים של גרמניה, ולא רק הנסיכים שמקבלים את המחמאות. האוהדים הגרמנים עדיין סקפטיים, שכן “נברקוזן” נמצאת אצלם עמוק עמוק בראש והם לא רוצים לשמוח לפני שקבוצתם באמת מבטיחה את האליפות. יש כמה קווי דמיון בין לברקוזן הנוכחית לזאת של 2002 – גם הפעם מדובר בקבוצה יחסית צעירה ולא מנוסה, עם שחקנים שלא זכו עדיין בתארים משמעותיים. גם הפעם הקבוצה מתמודדת בשלושה מפעלים, כאשר העונה היא גם פייבורטית לזכייה בשלושתם, בניגוד ל-2002, שם לברקוזן לא הייתה הפייבורטית הברורה לזכייה בליגת האלופות. בליגה היא מוליכה בגאון, בגביע הגרמני נשארו רק קבוצות תחתית בבונדסליגה או קבוצות נחותות מכך, ובליגה האירופית היא פייבורטית לקחת את התואר ביחד עם ליברפול.

הפעם, לעניות דעתי, לברקוזן תזכה לפחות בתואר אחד. את הגביע היא יכולה עוד להפסיד במפתיע בחצי גמר או בגמר, אך קשה לי לראות אותה שומטת את היתרון העצום שיש לה בליגה. 10 נקודות זה פער לא קטן בכלל, בטח כאשר היא אינה פוגשת עוד את באיירן מינכן. באייר לברקוזן צריכה להפסיד לפחות 4 משחקים מה-10 שנותרו לה כדי שיהיה סיכוי לבאיירן מינכן לגנוב את התואר. חודש אפריל אם כן, הולך להיות מעניין מאוד עבור לברקוזן. לברקוזן תשחק רצף של ארבעה משחקים לא פשוטים בכלל – אוניון ברלין בחוץ, ורדר ברמן בבית, דורטמונד בחוץ ושטוטגרט בבית. אלו משחקים שכל אחד מהם יכול להוות מוקש לאדומים-שחורים ואיבוד נקודות בלפחות שלושה מארבעת המשחקים הללו, יכול להלחיץ מאוד את האוהדים והשחקנים בלברקוזן, וליצור משבר מנטלי שקשה מאוד לצאת ממנו. למרות המוקשים הללו, אני מאמין שלברקוזן לא תיפול מהרגליים העונה והם אכן יצליחו לזכות באליפות, שכן המרקם הקבוצתי וחוסר האגו בקבוצה יוציאו אותה מכל משבר שעלול להגיע.

עולם הכדורגל אוהב סיפורי אי-הצלחה ומפלל שהם יימשכו – כדי שהמיתוסים הנפוצים חלילה לא יישברו. העונה זוהי ההזדמנות האמיתית של לברקוזן להפוך את סיפור אי-ההצלחה שלה לסיפור הצלחה מהאגדות – מה שיהפוך את ההצלחה למתוקה הרבה יותר ויסב לאוהדים הפסימיים שמחה, לאחר שנים של כישלונות וכאשר שנת 2002 חקוקה בראשם ובליבם. הגיע הזמן של לברקוזן להפוך מ”נברקוזן” ל”מייסטרקוזן”.

 

אולי תאהב גם עוד מהמחבר
4 תגובות
  1. מיכאל קוכמן כותב

    הכי טובים ברשת

  2. אלון פיאלקוב כותב

    איזו כתבה נפלאה יוני, תענוג לקרוא, תודה

  3. אלון פיאלקוב כותב

    איזו כתבה נפלאה יוני, תענוג

  4. מיכאל קוכמן כותב

    איזה תענוג לקרוא כתבות כאלה, כל אחד בצוות כאן הוא בצבע.

    תודה רבה אבל אני סבור שאלונסו כותב את הפרק בגדול בהיסטוריה שלהם

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן