רוחו של הבוס | האישיות תמיד מנצחת

באחד מספרי הספורט הגדולים ביותר שלאחר מכן הפך לסרט משנה תודעה ספורטיבית בכיכובו של בראד פיט, סופר על שיטת ה”מאניבול” בעולם הבייסבול.
למי שלא מכיר, בשיטת המאניבול משתמשים בסטטיסטיקה מתקדמת מאד כשבמרכזה נמצא הניסיון לבניית סגל הקבוצה בצורה מחושבת עם תקציבים קטנים וצנועים, זאת בכדי להתמודד בהצלחה מול מועדונים עם תקציבים גדולים יותר, או כפי שאפשר לראות בסרט בניסיון להחליף שחקן אחד בכיר שעזב במספר שחקנים שביחד יספקו את סך הנתונים הסטטיסטיים של אותו שחקן בכיר.

ישנם לא מעט מועדונים בעולם הכדורגל שלקחו השראה מהמודל הזה, אם מדובר לדוגמא בטולוז הקטנה שזכתה בגביע הצרפתי בצורה מפתיעה ואף במילאן הגדולה תחת ניהולו של פאולו מלדיני שהעדיף לרכוש מספר שחקנים בסכומים קטנים ולעבות את הסגל מאשר לרכוש 2-3 כוכבים ולהישען עליהם.

אך כדורגל לא נשען אך ורק על מספרים. אף ספורט לצורך העניין.
כל קבוצה מנצחת צריכה להשקיע לא מעט אנרגיה בכדי לגייס שחקנים איכותיים, להטמיע דרך ופילוסופיה באותם שחקנים, להביא את המאמנים הטובים ביותר שיבחרו בטקטיקות והאסטרטגיות המוצלחות ביותר לאותו חומר שחקנים.

במשחק הכדורגל ברמות הגבוהות ביותר, מדברים תחילה על איכות וכישרון. על פילוסופיה ודרך משחק. על כוכבי ענק ועל האנשים שעל הקווים, אך נדמה לעיתים שדווקא אחד הדברים החשובים ביותר בכל קבוצה מנצחת – נדחק לו אל הפינה.
אני מדבר כמובן על עוצמתו של חדר ההלבשה.
המחויבות לקבוצה, התשוקה לניצחון, הכימיה בין השחקנים, האופי המנצח של כמה שיותר שחקנים, האומנות של בחירת המנצחים הגדולים ביותר, שהם לאו דווקא יהיו תמיד השחקנים המוכשרים ביותר.

מי שהבין זאת היטב הוא הבוס הגדול מכולם – פלורנטינו פרז.

“האישיות תמיד מנצחת.” ~ ארתור מילר

כשמסתכלים על הקמפיינים האחרונים של ריאל מדריד בליגת האלופות תמיד חוזרות על עצמן צמד המילים “רוח המדרידיסטה”.

אם זה הקאמבק ב 2015/16 מול וולפסבורג, בו מדריד פיגרה 2-0 וחזרה ל 3-2 במשחק השני.
אם זה ה 5-2 המפלצתי של 2022/23 אחרי פיגור 2-0 תוך 15 דק’ באנפילד.
אם זה ה 3-2 בסיכום שני המשחקים נגד פריז סן ז’רמן של היריב המושבע לאו מסי ואחד מחוזר קיליאן אמבפה.
אם זו הנגיחה החשובה ביותר בקריירה של סרחיו ראמוס שלקחה את ריאל לניצחון 4-1 אדיר בגמר על האחות הקטנה ממדריד.
או בשפה אחרת – לא מהמרים נגד ריאל מדריד בליגת האלופות.

את האמירה הזו המועדון הרוויח בזכות הופעות ענק במפעל החשוב מכולם בעולם הקבוצות.
הופעות על גבול המיסטיות.
איכשהו ריאל מדריד תמיד נשארה בתמונה, עד לשנייה האחרונה.
הרי אין אוהד כדורגל שלא מכיר את התמונה הבלתי נתפסת הזו, ככל הנראה הקאמבק הגדול ביותר שידע המועדון האדיר הזה.
כנגד כל הסיכויים.

Against all odds. pic.twitter.com/lMJIhPCz0j

— Real Madrid Info ³⁵ (@RMadridInfo) May 4, 2022

בגלגולו הראשון כבוס הגדול של ריאל מדריד, פלורנטינו פרס קידם את פילוסופיית ה “זידאנים ופאבונים” (Zidanes y Pavones), משמע שיטה בה הכוכבים הגדולים ביותר בעולם ישחקו לצד שחקנים שגדלו באקדמיה. הפילוסופיה הזו קיבלה בסופו של דבר את תואר “הגלאקטיקוס”.

בהתחלה המדיניות של פרס פעלה בהצלחה רבה, שכן הסגל נבנה סביב כל גלקטיקו חדש שבא והקבוצה הייתה מאוזנת היטב בין ההתקפה להגנה. בשנותיו הראשונות בתפקיד זכתה ריאל מדריד בשתי אליפויות ספרד ובגביע אירופה התשיעי שלה, אך ב 2006 פרס התפטר מתפקידו כשטען שהמועדון זקוק לכיוון חדש.

המדיניות הזו חזרה על עצמה גם בקדנציה השנייה והעדכנית של פרס כשהנשיא רוכש כוכבים גדולים כגון קאקה, בזנמה, די מאריה, אוזיל ואדן הזאר שנרכש בכדי לנסות להכנס אל נעליו של אחד כריסטיאנו רונאלדו.
פרס המשיך לרכוש גלקטיקוס, אך נדמה שדווקא השניים האחרונים, הזאר וכריסטיאנו רונאלדו שינו את חשיבתו.

פלורנטינו שרכש את כריסטיאנו רונאלדו אי שם ב 2009 ניסה לשחזר את המהלך כעבור עשור עם אדן הזאר, אך ההגעה של הזאר (מספר 7 כן?) התגלתה ככישלון נחרץ, כשהאופי הבעייתי של הזאר התגלה כגורם מכריע שגרם להתרסקות האדירה הזו.

אותה התרסקות מפוארת הייתה לנורה שנדלקה מעל ראשו של הבוס שאימץ לחלוטין את הגישה החדשה: אישיות ואופי מנצח לפני הכל.

כריסטיאנו רונאלדו כהשראה

יש אנשים בחוץ ששונאים אותי ואומרים שאני שחצן, יהיר, ומה שלא יהיה. זה הכל חלק מההצלחה שלי. אני נולדתי כדי להיות הטוב ביותר…
אני רואה את עצמי ככדורגלן הטוב בעולם. אם אתה לא מאמין שאתה הכי טוב, אז לעולם לא תשיג את כל מה שאתה מסוגל לו.

כריסטיאנו רונאלדו

אינני יודע אם זה מהלך מכוון מצידו של פלורנטינו פרס, או פשוט אבולוציה טבעית של תודעה ואנרציה של אינטיליגנציה, אך כשאני מסתכל על שני הכוכבים הגדולים בהתקפה של ריאל מדריד כיום ועל מי שאמורים להיות הכוכבים הגדולים לצידם בשנים הקרובות, אני רואה את כריסטיאנו רונאלדו במספר צורות.
כריסטיאנו רונאלדו לאורך כל הקריירה שלו.

תחילה ג’וד בלינגהאם.

ברגע הראשון בו נכנס האנגלי אל חדר ההלבשה של ריאל מדריד, הוא עבר תהליך סימביוזה מזורז שהפך אותו למנהיג בלתי מעורער בחדר ההלבשה החזק בעולם.
בלינגהאם מפגין בגרות יוצאת דופן לגילו וכבר בעונתו הראשונה הוא מנהיג את חדר ההלבשה לצידם של לוקה מודריץ’ וטוני קרוס.
כבר בימיו הראשונים בלבן אפשר היה להבין שמדובר בכישרון דורי.
האמת היא שראיתי זאת עוד לפני שג’וד נחת במדריד.

האופי העוצמתי של בלינגהאם מתלווה גם עם שחקן כדורגל מודרני שלם. אחד שיודע לשחק במגוון עמדות ובעיקר אחד שיודע איך לזהות הזדמנויות ומסדרונות לנוע אליהם כשהכדור לא אצלו. בדיוק כמו כריסטיאנו רונאלדו, בלינגהאם דוחף לניצחון באובססיביות. הוא סובל בצורה בלתי נתפסת כשהקבוצה שלו לא מנצחת.
מבחינת אישיות ואופי, בלינגהאם הוא הדבר הכי קרוב לכריסטיאנו רונאלדו כעת במדריד.
כך גם על המגרש.
ללא חלוץ אמיתי במדריד, בלינגהאם לבש את החליפה של השחקן מספר 9, זאת כשהוא נע על כר הדשא בחופשיות טוטאלית.
אם כריסטיאנו רונאלדו נהג לתקוף את הרחבה כשהוא מגיח מצד שמאל, בלינגהאם הולך בצעדיו של הפורטוגלי כשהוא תוקף את הרחבה מהמרכז אך גם מכנף שמאל שהייתה שייכת לפורטוגלי כשאת שעריו הוא כובש בצורה מגוונת עם שתי הרגליים והראש – בדיוק כמו כריסטיאנו.

השד הברזילאי

אחרי הופעה שומטת לסתות במדי ספורטינג ליסבון נגד מנצ’סטר יונייטד, סר אלכס פרגוסון ידע היטב – עיניו חוזות במשהו מאד מיוחד.
המאמן הסקוטי ידע שיש לו את האפשרות לקחת אל ידיו את חומר הגלם המשובח ביותר שראה ולעצב ממנו את הכדורגלן הטוב ביותר אשר אימן.
כריסטיאנו רונאלדו נחת באחד מחדרי ההלבשה הגדולים ביותר של אותה עת וירש את החולצה מספר 7 האגדתית.

בחודשיו הראשונים במנצ’סטר יונייטד כריסטיאנו רונאלדו נשען על יכולותיו האישיות המדהימות ועל הדריבל הייחודי שלו.
שד פורטוגלי בכנפיים של השדים האדומים.

אך די מהר כריסטיאנו ספג את רוחו של המחנך פרגוסון ושל חדר ההלבשה המנצח ד’אז באולד טראפורד והוא החל לעבור את האבולוציה שלו.
כריסטיאנו לא יצא למועדונים, לא בילה עד שעות מאוחרות והתרכז אך ורק בדבר אחד – להשתפר בכל יום.

קצת כמו כריסטיאנו רונאלדו הצעיר של מנצ’סטר יונייטד, כך גם ויניסיוס ג’וניור נמצא כעת בתהליך אבולוציה משלו.
בניגוד ללא מעט ברזילאים קשה למצוא את ויני חוגג במסיבות עד שעות מאוחרות.
במבט חטוף בעמוד האינסטגרם שלו תזהו לא מעט תמונות מאימונים וחדר הכושר, תמונות שלו במדי ברזיל וריאל מדריד וכמובן מספר פרסומות.
ויניסיוס משדר כדורגל וסטייל 24/7, בדיוק כמו כריסטיאנו רונאלדו.

אין עוררין על הכישרון האדיר שטמון ברגליו של ויניסיוס ג’וניור, אך בלא מעט רגעים ה”שד” שבו יוצא החוצה, אם בעקבות תיקולים או קריאות מהיציע, וזה ברור כשמש שויניסיוס ג’וניור רעב לניצחון מצד אחד אך צריך ליווי, תמיכה והכוונה מצד שני.
סר אלכס פרגוסון חישל ופיתח את כריסטיאנו רונאלדו.
דון קרלו אנצ’לוטי עושה את אותו הדבר עם ויניסיוס ג’וניור.

אם ויני יספוג את ערכיו של כריסטיאנו עד הסוף, הוא יהיה אחד מהשחקנים הבלתי ניתנים לעצירה של הדור הקרוב.

הגרסאות הבאות שבדרך

למרות העוצמות החריגות של ויניסיוס ג’וניור וג’וד בלינגהאם, ישנו שחקן אחד בלבד בעולם הכדורגל שנראה כמו הדבר הקרוב ביותר לכריסטיאנו רונאלדו פריים.
הפנומן ששיחק בריאל מדריד ודרס עימה את אירופה.
האחד הזה הוא כמובן קיליאן אמבפה.

יש כל כך הרבה קווי דמיון בין השניים.
המיקום על המגרש כחלוץ צד שמאל אך כזה שמסוגל לשחק גם כחלוץ מרכזי.
העוצמות האדירות בדריבל והיציאה מהמקום.
רגל ימין הקטלנית והסיומת הקלינית מול השער.
התשוקה העצומה לניצחון, או שמא אפשר לקרוא לכך אובססיה.

את הפרק הראשון בטרילוגיה שלו כתב אמבפה בפריז סן ז’רמן ואת הפרק השני שלו הוא אמור להתחיל בריאל מדריד, כמנצח הגדול ביותר שקיים כרגע במשחק והשחקן עם הפוטנציאל הגדול ביותר למלא את ארונו בכמות היסטורית של כדורי זהב.

קיליאן אמבפה גדל על כריסטיאנו רונאלדו וכעת הוא המתמודד הבכיר במשימה הכמעט בלתי אפשרית – להכנס אל נעליו של כריסטיאנו רונאלדו.

14-year-old Kylian Mbappe in his bedroom filled with with posters of his idol, Cristiano Ronaldo 📸 pic.twitter.com/BCVa58PZMI

— Timeless Sports (@timelesssports_) December 18, 2022

נבואה: הוא בהחלט מסוגל לעשות זאת.

רוחו של כריסטיאנו רונאלדו – החלק האחרון בפאזל

אנדריק. ילד בן 17. אלוף ברזיל פעמיים עם פלמייראס, כשבאליפות השנייה הוא שקע במעין טרנס במחזורי הסיום ונכנס ל GOD MODE ומנצח משחקים למען קבוצתו בדרך לתואר. 11 שערים בעונת האליפות. מלך השערים של פלמייראס בעונת האליפות.
לאט לאט נופלת התובנה – יש פה משהו מיוחד. מאד מיוחד.
מי שראה אותו במשחק הנבחרת מול אנגליה נחשף לעוצמות של הבחור הקטן שאמנם מדברים עליו בברזיל כעל היורש של פלה, אך אני רואה בו את העוצמות של חלוץ ברזילאי אחר. לכן אני קורא לו – אדריאניניו. אדריאנו הקטן.

כל ההוויה של אנדריק משדרת גדולה. הדרך בה הוא משחק, הדרך בה הוא מצטלם, הדרך בה הוא מדבר.
בן 17 שמתנהל כאילו הוא שחקן בשיאו. מנטליות שחושלה למען מטרה אחת – גדולה.
אנדריק רואה מולו את הגדולה, ואיכשהו זה מרגיש לי, שאין שום כוח שיכול לעצור אותו.
בעונה הבאה הוא במדריד והוא יצעד פנימה אל אחד מחדרי ההלבשה העוצמתיים מכולם.

הפוקוס על המטרה שם. אם רק יישאר בריא, יוכל לטפס עד לגג העולם.

אפילו כשהוא צריך לבחור בין דברים שנראים שוליים, אנדריק בוחר חכם.

משהו במנטליות של הילד הזה צורח “גדולה. ווינריות. אובססיה לניצחון. אובססיה לכדורגל. אובססיה להיות הכי טוב שאפשר. הטוב מכולם”.

בדיוק כמו כריסטיאנו רונאלדו.

וזה ה”מאניבול” של פלורנטינו פרס.
הוא למד היטב ממקרה אדן הזאר ויודע עד כמה חשובה התשוקה לניצחון והמחויבות הבלתי מתפשרת באחד מענפי הספורט התובעניים ביותר שיש.

בעולם של דאטה ונתונים מתקדמים, הוא מחפש אישיות ואופי עצומים לצד הכישרון.
זו רוחו של הבוס.