מישהו לקנות עבורו כרטיס | השחקנים שפשוט חובה לראות

כמעט לכל אחד מאיתנו יש איזה שחקן ספציפי שאנו פשוט מתרגשים לראות ופשוט לא מאפשרים לעצמנו לפספס משחק שלו.
יש לא מעט שחקנים מרתקים בכדורגל העולמי, ולכן החלטנו לצאת למסע בין כתבי Ballerz בכדי לאתר את אותם שחקנים ששווה לקנות עבורם כרטיס.
הטוויסט בבחירה: אסור שהם ישחקו בקבוצה/נבחרת אותה אוהד הכתב.
מתחילים.

---

נועם בוקריס (ברצלונה) – חוליאן אלבארס

השחקן שבחרתי הוא חוליאן אלבארס, הילד שהגיע לפני כשנתיים כהבטחה גדולה לדעתי עומד בציפיות עד כה ובענק.
לאחר שהילד שכיכב בליגה הארגנטינאית והגיע למנצ׳סטר סיטי באותו הקיץ שבו הגיע ארלינג האלאנד שאלתי את עצמי האם זה לא בזבוז? הרי זה בטוח שהחריג הנורבגי הגדול הולך להיות החלוץ המוביל במנצ׳סטר סיטי, ולאורך השנים ראינו שפפ לא נוהג לשחק עם שני חלוצים, אז למה חוליאן הילד הכשרוני הזה מארגנטינה מגיע דווקא לשם? הוא צריך זמן משחק, זמן התאקלמות,בכל זאת -מדינה חדשה, יבשת חדשה ואת זה יהיה לו מאוד לקבל בשאריות הדקות שיקבל בסיטי.

אך כמו שכבר ראינו וחווינו לא פעם בכדורגל, יש הפתעות בחיים, יש הזדמנויות, וצריך לדעת לקחת אותם. בעיקר כשיש מונדיאל.
גם שם, סקאלוני לא בנה עליו להוביל את נבחרת ארגנטינה עד הזכייה אלא להיות שחקן משלים ומדי פעם לקבל דקות.
אך לאחר פתיחה לא משכנעת של לאוטרו מרטינס ויכולת טובה של חוליאן, סקאלוני מחליט לפתוח איתו ובעצם מאותה הנקודה הפך להיות החלוץ הבכיר של נבחרת ארגנטינה בגביע העולם, והוא סיים טורניר מוצלח עם רגעים בלתי נשכחים והראה לעולם שהוא משהו מיוחד, שונה, שחקן כזה שאתה רוצה שיצליח, גם אם אתה לא מחבב את הקבוצה שלו.

בסיטי באותה עונה הוא עלה מהספסל ולקח כל הזדמנות שקיבל, גם כשהאלאנד נפצע והיה צריך לתפוס את מקומו.
יש בחוליאן אלבארס תשוקה למשחק שקשה לי להסביר – נכון, בחור צעיר ורעב שיש לו עוד המון מה להוכיח אבל זה מאוד ניכר אצלו בכל פעולה שהוא מבצע על המגרש .
ניתן לראות איך הוא משקיע במשחק הלחץ, הוא רץ ולוחץ שחקנים במטרה לקחת את הכדור, הוא מאמין שהשחקן יטעה ותהיה לו הזדמנות לעזור לקבוצה שלו, הוא לא מוריד את הקצב ככל שהמשחק מתקדם והוא לא מתייאש .
ניתן לראות כמה הוא עובד במשחק ההתקפה, הוא מבצע המון כניסות לעומק, מהקווים, מקו שני ומנסה כל הזמן לזוז ולחפש שטחים כדי שיוכל לנוע אליהם ולסכן את השער.
אני חושב שגם באימונים הוא מתאמן ככה וזה מה שגרם לפפ העונה לצוות אותו במקומו של קווין דה בריינה שנפצע למרות שזה לא מקומו הטבעי אך הוא הוכיח לכולנו שהוא יעשה מה שצריך ויקח כל הזדמנות שיתנו לו ויוכיח לנו שהוא שחקן טופ עולמי.

אלון בראל (ברצלונה) – קיליאן אמבפה

אם יש שחקן שאני תמיד אצפה בו, ובטח שארכוש כרטיס כדי לראות אותו משחק, הוא קיליאן אמבפה. הצרפתי שכבר זכה בגביע העולם, ופרץ לתודעה כשהוביל את מונאקו לאליפות, לדעתי, הוא השחקן השלם ביותר שיש. אמבפה זכה בתארים רבים עם פריז סן ז’רמן, והוא יזכה גם בעוד שלל גביעים במדי הנבחרת ובמדי ריאל מדריד שרק מחכים לו, אך מה שהופך אותו לכל כך מיוחד בעיני, זו הדרך בה הוא משחק.

ישנם הרבה שחקנים שצריך לומר שכדי להבין את גדולתם, צריך לראות אותם בפעולה. אני לא אוהד פריז סן ז’רמן, לא נבחרת צרפת וגם לא ריאל מדריד, אבל כשאמבפה יהיה על הדשא, אני אצפה בו. יש שיגידו שהלאנד וקיליאן יהיו שני הענקים הבאים של הדור, אני אומר שאמבפה ישלוט לבדו בשנים הבאות, כי אמבפה הוא פשוט השחקן השלם ביותר שיש: המהירות, הדריבל, הסיומת הקטלנית שלדעתי אין אחד בעולם שמגיע לרמת הסיומת של קיליאן אל מול השער ומעל הכל הווינריות הבלתי נגמרת והרעב התמידי לשחק ולהבקיע, כמה שיותר.

להב גרוס (אין קבוצה) – ויניסיוס ג’וניור

כשאני ניגש לסוגיית ״השחקן שהכי הייתי רוצה לקנות כרטיס עבורו״, מחשבותיי מפליגות באופן אוטומטי לעבר ברזיל. עוד מילדות, מדינת הסמבה סימלה עבורי את הכדורגל היפה, השמח והצבעוני, וכל אלה גרמו לי להתאהב במשחק עד היום. לכן, בין כל הברזילאים שרוקדים על הדשא בשלל מדינות העולם, בחירתי היא בטוב שבהם – השד הברזילאי ויניסיוס ג׳וניור.

לכל משחק של ריאל מדריד או נבחרת ברזיל אני מגיע עם ציפייה שמשהו מיוחד יכול לקרות. השחקן שאליו אני נושא את מבטי כדי שיספק לי את אותו “משהו מיוחד” הוא ויני, ולכן, בכל פעם בה חלק מגופו פוגש את הכדור, מבטי מתפקס ואני מוכן להיות עד למהלך שיגרום לי לתפוס את ראשי ולא להאמין למראה עיניי. שחקן הכנף יכול לספק לנו מהלכים אדירים בשלל צורות, מהדריבל המופלא שלו בו הוא חותך שחקנים כאילו לא היו קיימים ומשאיר אותם מאחור, דרך מהירותו המסחררת והתאוצה הנהדרת שלו ועד לסיומות הקטלניות שלו שמשאירות את הצופה עם פה פעור. הטכניקה שלו ודרך הפעולה שלו עם הכדור, שמוכיחות לי כי השחקן הנהדר הזה הוא אכן תוצרה של מדינת הסמבה, בתוספת החיוך והנאה הצרופה שהוא שואב מהמשחק, מזכירים לי את סיבת התאהבותי במשחק. לצד זאת, בלתי אפשרי להתעלם מהעובדה שהוא לוחם, אדם שלא מפחד מעימותים, אם הם על המגרש או מחוצה לו. הוא חוטף גזענות מקהלים של קבוצות יריבות בספרד ולא מהסס לעמוד על שלו, ואף יוצא כנגד הלה ליגה על מה שהוא תופס כנורמליזציה של הגזענות, ותומך באמצעים ועונשים מחמירים יותר כדי להילחם בתופעה המכוערת הזאת.

לא כל אוהד יתחבר לויניסיוס, בטח שלא אוהדי יריבותיה של ריאל, שכן הוא מעורר אנטגוניזם. ניכר עליו שהוא אדם שהרגש מוביל אותו, והדבר מתבטא היטב על כר הדשא, מדי פעם כפרץ עצבים ומעשים מלוכלכים, אך ברוב במקרים כחיוך רחב ורגעי קסם רבים לצופים.

Vinicius solo se quiere dedicar a jugar a fútbol, pero no le dejan.pic.twitter.com/wc7GDs9Xaq

— Danik (@DanikRM_) March 26, 2024

אלעד וייצמן (ריאל מדריד ומכבי) – ג’יימס מדיסון

אצל שחקנים במיוחד קשרים התקפיים אני אוהב להסתכל על שני דברים, הראשון זה המעורבות במשחק מבחינת נגיעות והדבר השני הוא תנועה ללא כדור. מבחינתי ג’יימס מדיסון עושה את שני הדברים באופן מדהים.

במשחקים של טוטנהאם שאני רואה אני פשוט מהופנט ממדיסון, התנועה ללא כדור בhalf space, הצטרפות מקו שני אלה דברים שקשרים התקפיים בעלי חוכמה עושים. הם יודעים לזהות מתי להצטרף ובאילו איזורים הם יכולים להועיל ולהשפיע.

עבור מדיסון מדובר בשנה הראשונה בקבוצת צמרת בפריימרליג, לאחר עונות טובות בלסטר, כאשר בעונת הירידה הוא מעורב ב 19 שערים, זה היה ברור שמי שתיקח את מדיסון תזכה, וטוטנהאם בהחלט זכתה בשחקן חכם ואנדרייטד כל כך. האנגלי גורם לי לחזור לתחילת העשור הקודם, עשור שבהם שלטו הקשרי 10 סטייל מסוט אוזייל, חאמס רודריגז, דויד סילבה ושות’

עילאי זק (אורוגוואי) – נסטורי איראקונדה

להרבה כדורגלנים אהובים ומפורסמים ישנו סיפור חיים קשה, מורכב ואפילו נוגע ללב. השחקן בשבילו אני הייתי קונה כרטיס ויהיה מה, בא מרקע דומה. הוא נולד בעיר קיגומה שבטנזניה לאחר שמשפחתו ברחה על נפשה ממלחמת האזרחים בבורונדי. משם הם הצליחו להימלט ולהקים חיים חדשים בעיר אדלייד שבאוסטרליה. היו לו חלומות פשוטים כמו לחתום באדלייד יונייטד ולרגש את האוהדים המשולהבים של הקבוצה באצטדיון הינדמארש. את כל אלו הוא הגשים וכבר מצפה לאתגר הבא שלו והוא השתלבות בבאיירן מינכן האדירה, שרכשה אותו בסכום של 3.4 מיליון יורו. אולי לא כולם מכירים אבל אני מדבר על נסטורי איראקונדה.

איראקונדה הוא אוהד ברצלונה והעריץ כילד את קרלס פויול וג’רארד פיקה. הוא חלם להיות בלם בכלל עד שבגילאי נוער הוסט לעמדת הווינגר הימני ומאז, בגיל 18 בלבד, הצליח להתברג למקום טוב באדלייד יונייטד מהליגה הבכירה באוסטרליה. מאז עונת 21/22, עונת הבוגרים הראשונה שלו, יש לו 55 הופעות, בהן 11 שערים ו-6 בישולים. לאיראקונדה יש עוצמת בעיטה לא מהעולם הזה ולמרות גובהו הלא מרשים במיוחד (1,75 מ’) הוא ניחן בפיזיות מרשימה ולא מתבייש להשפיל כדורגלנים ותיקים ומכובדים ממנו ברמת הליגה האוסטרלית.

בכל הקשור לנבחרת אוסטרליה, איראקונדה הספיק לשחק חמישה משחקים במדי נבחרת ה-U17, משחק ידידות אחד וארבעה בגביע אסיה לגילאים אלו. בהופעות הללו יש לו ארבעה שערים ובישול. הנתונים הללו לא חמקו העיניו של גראהם ארנולד, מאמן הנבחרת הבוגרת שזימן אותו לשני משחקי ידידות מול אקוואדור לפני שנה, במשחקים אלו איראקונדה לא שותף. היכולת המרשימה שלו בשנתיים האחרונות הביאה לכך שמועדון הפאר הגרמני, באיירן מינכן רכשה אותו והוא יצטרף בתור התחלה לקבוצת הנוער במטרה לסלול לו דרך דומה לזו של ג’מאל מוסיאלה ואלפונסו דייויס שהשתלבו בקבוצה הבוגרת די מהר. רשמית הוא יצטרף לבאיירן ב – 1/7/2024.

nestory irankunda stocks are gonna go nuclear soon wait on our rise 🤫 pic.twitter.com/7WsFdoIW33

— yendi ! (@ftblYendi) March 22, 2024

ניסים חליבה (ארגנטינה ומנצ’סטר יונייטד) – אנדריק

אני שומע אתכם. את המחשבות שלכם. “נווו די ניסים, מה עכשיו אתה מביא לי ילד בן 17 שעוד לא קרע זוג נעליים ראשונות”.
ואני מבין. מבין לחלוטין את התהייה הזו.
והאמת היא שתחילה לא חשבתי על אנדריק. הייתה לי שלישייה בראש שאני באמת כל כך מחכה לראות אותם משחקים.
הראשון הוא ג’וד בלינגהאם. האביר הלבן. ילד בן 20 שהגיע למועדון המפואר בעולם, השתלט על חדר ההלבשה ורוקד על הדשא כאילו הוא מעין גרסה מודרנית ומכנית של זינדין זידאן. חזק. מהיר. חד כתער. יכול לשחק כמעט בכל עמדה על המגרש. בא למדריד מלך חדש.
השני הוא לאמין ימאל. התקווה הקטלונית. יש בימאל ניצוץ קוסמי. כזה ששמור לשחקנים המיוחדים ביותר של המשחק. כזה שמזכיר… אתם יודעים את מי. את ההוא שאסור לומר את שמו. ימאל הוא לא מיני ___. הוא לבטח ישב וראה שעות על גבי שעות של העז בקאמפ נואו, אבל צריך להתייחס לימאל כמישהו עם משהו משלו.
אחרי ימאל בא ג’מאל. ג’מאל מוסיאלה. ה-וולטרמגייר. האמת היא שיש דמיון מסוים בין ג’מאל לימאל. שניהם זריזי רגליים, שניהם תחבולנים, שניהם יצירתיים כמו פרינס וגיטרה חשמלית, שניהם כל כך ייחודיים ומיוחדים.

אבל בחרתי באנדריק. ילד בן 17. אלוף ברזיל פעמיים עם פלמייראס, כשבאליפות השנייה הוא שקע במעין טרנס במחזורי הסיום ונכנס ל GOD MODE ומנצח משחקים למען קבוצתו בדרך לתואר. 11 שערים בעונת האליפות. מלך השערים של פלמייראס בעונת האליפות.
לאט לאט נופלת התובנה – יש פה משהו מיוחד. מאד מיוחד.
מי שראה אותו במשחק הנבחרת מול אנגליה נחשף לעוצמות של הבחור הקטן שאמנם מדברים עליו בברזיל כעל היורש של פלה, אך אני רואה בו את העוצמות של חלוץ ברזילאי אחר. לכן אני קורא לו – אדריאניניו. אדריאנו הקטן.

כל ההוויה של אנדריק משדרת גדולה. הדרך בה הוא משחק, הדרך בה הוא מצטלם, הדרך בה הוא מדבר.
בן 17 שמתנהל כאילו הוא שחקן בשיאו. מנטליות שחושלה למען מטרה אחת – גדולה.
אנדריק רואה מולו את הגדולה, ואיכשהו זה מרגיש לי, שאין שום כוח שיכול לעצור אותו.
בעונה הבאה הוא במדריד והוא יצעד פנימה אל אחד מחדרי ההלבשה העוצמתיים מכולם.

הפוקוס על המטרה שם. אם רק יישאר בריא, יוכל לטפס עד לגג העולם.

יחיה טובול(ביתר ירושלים) – רותם חטואל

אני החלטתי ללכת על שחקן מהליגה הישראלית, משלנו.
אתחיל מהסוף, השחקן שאני הייתי קונה בשבילו כרטיס הוא רותם חטואל. הבחירה שלי בחטואל מתחלקת ל-3 סיבות עיקריות: היכולת המקצועית, הכישרון ומה שמסביב.
נתחיל בפן המקצועי. רותם חטואל הציל את העונה הנוכחית של הפועל באר שבע. את העונה הנוכחית פתח חטואל, כשהוא סוחב פציעה קשה מהעונה שעברה. הוא חזר לשחק כדורגל רק במחזור ה-8. במחזור ה-16, כשהפועל באר שבע משחקת 8 משחקים בלי חטואל ו8 משחקים איתו, ניתן היה לראות באופן ברור את המהפך המקצועי שעבר על האדומים מבירת הנגב. ב-8 המחזורים הראשונים השיגה הפועל באר שבע 8 נקודות, ב-8 המחזורים שאחרי השיגה הפועל באר שבע 19 נקודות. פי 2.4!! עד למחזור ה-9 כבשה באר שבע 8 שערים, מהמחזור ה-9 עד למחזור ה-16 כבשה הקבוצה 25 שערים, ב-5 מחזורים מתוכם היא כבשה רביעיות.

המהפך שעברה הפועל באר שבע אחרי תחילת העונה הגרועה שלה הוא לא רק בגלל רותם חטואל. אבל אפשר להגיד שלרותם יש בו חלק משמעותי. 8 שערים ובישול ב21 משחקים, כשרק ב-15 מהם הוא פתח בהרכב. לחטואל יש מדד שערים צפויים(Xg) של 5.94 שערים העונה – כלומר הוא כבש שתי שערים יותר.
הדבר הבא שיש ברותם חטואל שהיה גורם לי לקנות עבורו כרטיס זה הכישרון. זה לא רק המספרים של חטואל, זה איך הוא עושה אותם. דריבלים, בעיטות מרהיבות, מהלכים יוצאי דופן – אלו רק חלק ממה שחטואל מציג על המגרש. ממשחק למשחק הוא מביא יותר ויותר כישרון למגרש, וזה פשוט תאווה לעיניים. חטואל הוא וירטואוז’, שחקן שכיף לראות, שאתה יכול לסמוך עליו שהוא יידע לעשות את הדברים נכון. וגם אם לא יצליח לו – לפחות תהנה מאיך שהוא עשה זאת.

והדבר האחרון שיש ברותם חטואל זה שהוא כוכב כדורגל, כזה שיש לו הכל. זה לא רק היכולות על המגרש, זה לא רק המספרים, זה כל החבילה. בכל קבוצה יש את השחקן הבולט, זה שהוא הכי מוכשר אבל גם הכי ייחודי, וחטואל הוא השחקן הזה. זה לא רק הכישרון ברגליים, זה הפה הייחודי, זה התנועות, זה שפת הגוף והמראה החיצוני. בהפועל באר שבע הלכו בשנים האחרונות על קונספט של קבוצה ללא כוכבים, אין שם אף שם שהוא יותר גדול משאר השחקנים. במכבי תל אביב יש את ערן זהבי, במכבי חיפה יש את פיירו ורפאלוב והיה את שרי, בבית”ר יש את שועה, ובבאר שבע? אין אף אחד. טוב, כמעט אף אחד. רותם חטואל הוא אולי לא הכוכב הכי גדול שיש, אבל הוא כוכב. כזה שאם הוא אצלך בקבוצה – אתה מכור אליו, ואם הוא נגדך – אתה מתעב אותו.
אינני אוהד הפועל באר שבע, אך אם יש שחקן אחד בליגה שהייתי קונה בשבילו כרטיס – זה ללא ספק יהיה רותם חטואל.

עמית כהן (מילאן) – צ’אבי סימונס

חאכים מאטסור, קאייז רואיז אדיל, עדיל אשיש… אחרי שלושתם, כמו גם רבים וטובים אחרים, עקבו מגיל צעיר. צ’אבי סימונס הוא גם אחד כזה. הילד ההולנדי נגלה לנגד עינינו במדי ברצלונה וכולם הרימו גבה כשבחר לעזוב בגיל 16 את הלה מאסיה בשביל האלופה הקבועה בצרפת בשנים האחרונות, פריז סן ז’רמן. אחרי עונה מוצלחת בפ.ס.וו איינדהובן שבה סיים כמלך השערים בליגה ההולנדית, בחר סימונס לחזור לפריז עם חוזה חדש ומשודרג וכעת, מצליח ההולנדי המתולתל לבצע עוד קפיצת המדרגה בהשאלה נוספת, ברד בול לייפציג.

צ’אבי, שקרוי על שמו של אמן אחר, אגדת ברצלונה צ’אבי הרננדז, עשוי מחומר ממנו עשויים השחקנים המהנים ואולי גם הגדולים ביותר. העונה “תלתלי הזהב”, כינוי ששמור רק לו ולקוסם אחר, ראובן עטר, נמצא מרחק שער אחד מלסיים את העונה בדאבל-דאבל בפעם השנייה ברציפות, ובפעם השנייה בקריירת הבוגרים כשהוא עומד על תשעה שערים ו-13 בישולים בכל המסגרות.

כמעין מגנט שנמצא לו בכף הרגל, היכולת של ההולנדי הצעיר לשמור על הכדור ולעבור בדריבל, בין אם בשטח קטן או בריצה על פני מגרש שלם, היא שוות ערך לירידת שלג באשדוד. נדירה. אבל זה לא רק הדריבל שלו. זו גם ההשתחררות היפהפייה שלו מלחץ, שינויי הכיוון עם הכדור והמחויבות ההגנתית. סימונס בעיניי הוא כבר עכשיו, אחד השחקנים השלמים בכדורגל העולמי. אחד שבשבילו קונים כרטיס. בעונה הבאה, הוא כבר יחזור לפריז סן ז’רמן, שתעשה הכל כדי שההשאלה ללייפציג תהיה הפעם האחרונה בה הוא יוצא מהמועדון לקבוצה אחרת.

אור קוחן (ריאל מדריד ומכבי ת”א) – תיאו הרננדז

חשבתי רבות עם עצמי בשביל מי הייתי קונה כרטיס למשחק. עברתי ברשימות של כל הליגות הבכירות באירופה עד שקפץ השם שנתן לי בינגו מדויק:
תיאו הרננדז, התאום המוצלח יותר, שנזרק מריאל מדריד לשקם את הקריירה באיטליה והוכיח לבלאנקוס איזה טעות איומה הם עשו כששיחררו אותו אי שם ב-2019. מי שעוקב אחרי הליגה האיטלקית יודע בדיוק על מה אני מדבר, תיאו הוא שחקן פשוט אדיר שמוצב אמנם כמגן אך מתפקד כשחקן כנף לכל דבר. 22 שערים ו-34 בישולים ב-130 הופעות במדי מילאן – אלו הם המספרים המפלצתיים של תיאו הרננדז שבעיניי ובעיניי רבים הוא הטוב בעולם בעמדתו.

אז למה דווקא תיאו? אתם בטח שואלים..
כדורגל הוא משחק דינאמי שמשוחק מצד לצד ודורש מהשחקנים לנוע בעקבות הכדור. תיאו הרננדז הוא מסוג השחקנים שתמצאו בכל מקום על האגף השמאלי של מילאן. אם הכדור ברגליים שלו, הוא ירוץ, יחתוך שחקנים וידביק את הכדור לחיבורים ואם הכדור לא ברגליים שלו הוא יפתח מבערים ויעשה הכל כדי להחזיר אותו אליו. בכל פעולה שהוא עושה, תזכו לעונג צרוף שישאיר אתכם לעמוד על הרגליים ולהריע לבחור הזה.
תיאו הרננדז – שחקן למביני עניין בלבד.

אל-קפיטן (ריאל מדריד) – ג’מאל מוסיאלה

אני ניגש להשיב לשאלה ופתאום זה הכה בי, חלה ירידה דרסטית בכמות הקוסמים שיש לנו בכדורגל. כשהתחלתי לצפות באדיקות אי שם בתחילת שנות ה- 2000 היה מבחר אין סופי של שחקנים מרהיבים לצפיה, רונאלדיניו, כריסטיאנו, מסי, קווארסמה, ברגקאמפ והנרי והרשימה באמת אין סופית.

היום יש אינספור שחקנים טובים ומשפיעים אבל כמות הקוסמים הטבעיים יורדת.

האיש שלי כרגע שלא משחק בקבוצה לי הוא ללא ספק ג׳מאל מוסיאלה, מכשף השטחים הגרמני, באופן טבעי אני אוהב שחקני התקפה ורסטילים ובלתי צפויים ושזה בתוספת חוצפה של נער שפורץ באחד המועדונים הגדולים בעולם וגם מביא תארים במו רגליו – זה נחשב ומיוחד פי כמה. התנועה החכמה שלו ללא כדור, הפריחה שלו בין הקווים, הדריבל הרצחני על שטחים קטנים, הטיפול האלגנטי בכדור, החוצפה והשערים היפיפיים שלו.

קבוצה מתאמנת במשך שבוע למפגש, המאמן יושב וחושב איך לעצור את תבניות ההתקפה של הבווארים ואז עולה לו המכשף הקטן ומבטל הכל בדאבל פס קטן או בדריבל הרסני.

השחקן שאני הכי נהנה לצפות מחוץ לקבוצה שלי הוא ללא ספק ג׳מאל, יא אללה שלך מוסיאלה.

מור רכס (יובנטוס) – לואיס מיגל רודריגס

אז הקשו לי על החיים ואתגרו אותי לבחור “מישהו לקנות עבורו כרטיס”. כמובן שהם לא הקלו עליי מפני שזה לא יכול להיות שחקן עבר לחובב נוסטלגיה כמוני, גם לא יכול להיות שחקן מקבוצה שאני אוהד… אז בעצם מה נשאר לי?
אולי אשמע מתנשא, אך כיום ישנו שחקן אחד בפלנטה הזאת שעדיין גורם לי לצמרמורות על כר הדשא ומדובר כמובן בלאו מסי, אך החלטתי ללכת על בחירה יותר מיוחדת ופחות מיינסטרימית- לואיס מיגל רודריגס.

כנראה שרק עכברי הספורט הדרום אמריקאי יכירו אך מדובר בשחקן של פעם, זן נכחד ונדיר של טאץ’ טהור וסיפור סינדרלה שכבר לא קיים עוד. בדיוק כמו אשפי כדור כמו ריקלמה, אורטגה וקרליטוס טבס גם “EL Pulga” גדל באשפתות, כמו פרעוש אחר (בשם לאיונל) גם רודריגס עוטה על גבו את מספר 10 הכול כך מחייב. רק שלהבדיל מכל השמות שהזכרנו עד כה, אל פולגה בן ה-39 אף פעם לא ממש קיבל צ’אנס מחוץ למולדתו.

רודריגס שמעולם לא כיכב בקבוצות הגדולות של ארגנטינה נדד במועדונים כמו ניואלס, אתלטיקו טוקומן, קולון וכו’ והפך לאגדה מקומית שגורמת לאוהדים לשפשף את העיניים בתדהמה ולתהות איך כזה שחקן מעולם לא פרץ באמת. אולי זה מה שכל כך מצער במקרה שלו, אולי זה גם בעצם סוד הקסם אצלו.
אחרי שבשנה שעברה נפצע קשה בתאונת דרכים, אל פולגה רודריגס חזר לשחק העונה כנגד כל הסיכויים בחימנסיה חוחוי. תעשו לעצמכם טובה, אם עדיין לא נחשפתם אליו- עכשיו בדיוק זה הזמן!